זה דבר אחד להיות מעצבת, אבל ללמד מישהו אחר להיות מעצב, זה עולם אחר ולא ברור. איך מלמדים עולם, איך מלמדים להיות מוכשרים, איך יודעים מה טוב ומה לא?
1.יצא לי כמה פעמים לאחרונה להיקלע לשיחה על מיתוג ערים בישראל. לכל מי שחי בעיר גדולה בישראל יוצא להיתקל לא מעט בתוצרים של מיתוג ערים בישראל. שאלה שצריכה להישאל כשניגשים לכל פרויקט מיתוג הוא למה צריך אותו? ובכן, מיתוג היא מילה מנצחת שהרבה מאיתנו למדו בעשור האחרון, כולל אנשים שעובדים […]
יותר ויותר דימויים דו־ממדיים מקיפים אותנו מכל עבר. את הגירויים הוויזואליים שלנו אנחנו חווים בעיקר דרך אמצעי תיווך של מדיות משטיחות – טלוויזיה, עיתון, אינטרנט וכו' – המשעתקות את העולם שלנו ואת העצמים שבו. לפני המצאת הצילום ראו העיניים שלנו את העולם הממשי שקיים סביבנו; היום מוצרים מתחבאים בתוך אריזות אטומות כשעל גבם דימוי של המוצר שאמור לצפות לנו בפנים. פעם עוד היה חלון שקוף על האריזה של הבמבה והיום יש תמונה של במבות. נראה שאם האריזה של המוצר נראית טוב, חשוב לנו פחות המראה של הדבר האמיתי, משום שהוא ממילא ייעלם תכף בתוך הבטן שלנו. לפעמים קל לשכוח שזו לא מקטרת, וזה רק הולך ומסתבך...
היי אבירם. תודה לך ששלחת לי קישור למאמר שלך (אנטייטלד 8.1.12). אני שמח שעשית את המאמץ להפיץ את המחשבות שלך על נושא חשוב. אני מסכים עם רוב מה שאתה כותב, אבל לא עם הכל. חשוב לדון בנושאים לעומק כדי שיהיה סיכוי לשינוי. הבעת תסכול אינה מספיקה – קשה לשנות דברים. במקרה זה חייבים לשנות את דרכי החשיבה של המעצבים וגם של אלה המשתמשים בשרותי עיצוב. זה דורש הרבה מאמצים – ואורך רוח. יש להדגיש כי אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל. קבוצות מעצבים בעולם כבר עשו ועושים זאת. אבל צריך לעבוד יחד. וכפי שאתה יודע, קשה לעבוד יחד – בכל מקום – במיוחד בישראל....
אז מה למדנו בשיעור חשבון למדנו שאהבה גדלה בחיבור וכפל לאחר מציאת שני נעלמים. בשיעור היסטוריה למדנו שהמורה צרודה וצריכה לשתות תה חזק כל שיעור, ביניקות רועשות למדי. בקורס צילום למדנו: צמצם פתוח – עומק שדה סגור, צמצם סגור – עומק שדה פתוח, בתואר הראשון בעיצוב למדנו קולנוע (מנוי לסינמטק […]
ביום שבת חזרנו מסיור לימודים בהולנד – מפגשים אישיים עם מעצבים, תערוכות, בניינים, דברים ודיבורים. המשתתפים סטודנטים לתואר שני בעיצוב משולב, במכון הטכנולוגי חולון. מארגן ומנחה: טל ארז, ואני היזם וראש התכנית.
ברוח המחאה של השבועות האחרונים, כמה הצעות ראשונות לשינויים אותם ניתן להכניס במחלקות להוראת עיצוב כדי לקדם גם אצלנו רעיונות של צדק חברתי. אבל, בשונה מהטקטיקה בה נוקטים מארגני המחאה, שבוחרים לנתק בין מסרים חברתיים לפוליטיים ובין אחריות חברתית לסביבתית, ההצעות דווקא מנסות לחבר ביניהם. כי אי אפשר ולא כדאי […]
לא פשוט להיות אנתרופולוג (או איש אקדמיה "קלאסי") במחלקה לעיצוב תעשייתי. הפערים בצורות החשיבה, בקונטקסט האקדמי, במטרות ובדרכי ההוראה משמעותיים. אולם, לצד הקשיים, השוני בתפיסות העולם מאפשר גם שיתופי פעולה מרתקים עם מעצבים בחוג. קורס המועבר על ידי שני מרצים, אחד המתמקד בהיבטים תיאורטיים (אנתרופולוג, חוקר תרבות, פסיכולוג) ואחד בהיבטים […]
יש הרבה דברים שאפשר להגיד על עונת תערוכות הבוגרים שמסתיימת בימים אלו. את מה שהיה לי להגיד באופן רשמי אמרתי בכתבה שפרסמתי היום בגלריה. לזה הוספתי פוסט שפרסמתי בבלוג שלי שבו אברהם קורנפלד המוכר לכולנו מראיין אותי (!). ובכל זאת, אפילו שגם בכתבה וגם בפוסט נאמר לא מעט, תרשו לי להתעכב על נקודה אחת; או אם קצת להתחכם, על קצת יותר מ-700 נקודות...
הצלחתי להישאר ער 22 שעות ביממה במשך ארבע שנים. לאורך חלק גדול מהתקופה שבה למדתי עיצוב, הרגשתי שהנה זה קורה, אוטוטו, אני הולך ללמוד את הדבר האמיתי. עיצוב. אבל זה לא קרה מספיק. הלימודים ברובם היו מאלפים וזה דרבן אותי לעבוד מסביב לשעון. אבל, לקח לי זמן להבין שיש כאן […]
ביס דוקו הוקרן השבוע הסרט הדוקומנטרי "המרוץ לגן הילדים", ובו הורי המעמד הגבוה בניו יורק נלחמים על הזכות לשלם 20,000 דולר לשנה (תרומות נוספות יתקבלו בברכה) לפעוטון שיסלול את דרכם של ילדיהם בני השנתיים לאוניברסיטאות ליגת הקיסוס ולמשרות הבכירות שיאפשרו להם, בתורם, להילחם על מקום לילדיהם בפעוטון הנחשק. ההורים המצליחנים […]
לפני כמה שנים בשיטוטי באמזון בנסיון להשביע את הרעב שלי לספרי מפות, נתקלתי בספר עם כותרת די מעניינת: How to Lie with Maps של מארק מונמונייר. כיוון שאמזון הפצירה בי שאנשים כמוני קנו את הספר, השתכנעתי שמן הראוי שגם אני אהיה מישהו כמוני וארכוש לי עותק. הספר מחולק לפרקים שכל […]
לאחרונה קיבלתי (מתנה מעצמי) ספר שנקרא "101 דברים שלמדתי בבית ספר לארכיטקטורה" (10.36 $ באמזון). מדובר בספרון שנכתב כנראה מתוך מטרה להיות ספר מתנה מהורים מבולבלים לסטודנטים מבולבלים לא פחות לארכיטקטורה והספיק מאז להוליד אחריו סדרה שלמה, שכוללת גם 101 דברים שלמדתי בבי"ס לאופנה, לקולנוע, לבישול וכו'. מדובר בספרון חביב ולא רציני מדי שמעוצב בצורה המזכירה […]
בסוף שנת הלימודים הנוכחית החל פסטיבל רחב היקף של הכפשת פרויקט הגמר. הכי מגניב עכשיו לשנוא את פרויקט הגמר. אול דה את'ר קידס אר דואינג איט. סטודנטים מתארים חוויות נוראיות וגם לא מעט מרצים שותפים לתחושה שפרויקט הגמר מיותר ואפשר היה לחיות בלעדיו. אני לא שותף למרבית התחושות הללו. גישתי […]
לפני 11 שנים הגשתי את פרויקט הגמר שלי במחלקה לעיצוב גרפי במכון אבני. הקונספט שהצעתי היה סַמָּל מחלקה בצבא, שמוכר שעות שינה לחיילים שלו; כפי שהוא מחלק "שעות ביציאה", כך הוא גם יכול להעניק שעות שינה, בין אם בתנומת צהרים ובין אם בהתעוררות מאוחרת. התסריט שבו 11 שנים לאחר מכן […]
מן המחשבות האחרונות, ומן התגובות הנקראות עולה שאלה די מעניינת לגבי דרכה של עשייה. הכוונה היא החל מהמחשבה של מיכל רינות על צימאון הזמן וכלה במחשבות העוסקות בפרויקט הגמר בכללותן. מזו ומאלה עולה תמונה של עבודה אינטנסיבית בלשון המעטה ושלא לומר לא בריאה במהותה (החל "מללדת ילדם של אחרים" וכלה […]
אינני עומד לספר לך על הגשת פרויקט הגמר שלך, אלא לבקש ממך הקורא/ת לספר עליה. - תוכנו של פוסט זה בעמוד התגובות. - המחשבות שלך הן התוכן. - מה ואיך לספר נתון בידיך הקורא/ת הבמה שלך.
