ברוח המחאה של השבועות האחרונים, כמה הצעות ראשונות לשינויים אותם ניתן להכניס במחלקות להוראת עיצוב כדי לקדם גם אצלנו רעיונות של צדק חברתי. אבל, בשונה מהטקטיקה בה נוקטים מארגני המחאה, שבוחרים לנתק בין מסרים חברתיים לפוליטיים ובין אחריות חברתית לסביבתית, ההצעות דווקא מנסות לחבר ביניהם. כי אי אפשר ולא כדאי להפריד בין השפעות הגומלין של התחומים השונים. אחרת מה? נשב צודקים עם הגב לגדר ההפרדה מול ערימה של גביעי קוטג' ריקים מפלסטיק?
ולהצעות:
1
להגביל את הסכום אותו מוציאים סטודנטים לעיצוב על הפקת פרויקט הגמר. לאפשר להם לבחור בחומרים חליפיים וזולים שניתנים למחזור. לעודד הגשת סקיצות במדיה דיגיטלית, לאפשר הגשה של מודלים בקנה מידה מוקטן, לעבור למודלים העשויים מחומרים מתכּלים, לתפור מבדים גולמיים וזולים.
2
להפסיק להציע קורסים בפרסום. לאפשר רק עבודות פרסום שעוסקות בקידום מסרים חברתיים ועמותות ללא כוונת רווח, או פרויקטים שעוסקים בבחינה ביקורתית של התחום.
3
לשנות לחלוטין את ההוראה בתחום של עיצוב אריזות. להמיר את הלך הרוח ההדוניסטי-בזבזני בתפיסה סביבתנית ואחראית.
4
לקדם העדפה מתקנת בבחינות כניסה לסטודנטים שמסיבות שונות אינם מגיעים מרקע שמכין אותם לסוג הדרישות שמופיעות בבחינות ובראיונות הקבלה (בכל השנים שלי כסטודנטית וכמרצה, עוד לא פגשתי אף סטודנט/ית אתיופי, בדואי, דרוזי וגם מעט מדי סטודנטים שמגיעים מהפריפריה).
5
לתכנן את תערוכות סוף השנה של בתי הספר לעיצוב כך שיתבססו על אביזרי תצוגה מודולאריים שישמשו את המוסדות לאורך תקופה. לעבור לאמצעים דיגיטליים שחוסכים מקום והפקה היכן שניתן. להפיק קטלוגים מקווּנים. להגיע למתכונת שתצמצמם את הציוד שמושלך לפח בסוף כל שנה.
6
ואחרון, אבל בכלל לא חביב – לצמצם למינימום את מתכונת ההעסקה הפוגענית של מרבית מרצי העיצוב כמורים מן החוץ, ללא זכויות סוציאליות וללא רצף העסקה.
מה אתם אומרים?
היי מירב
אם בתיקון חברתי אז למה לעצור בחצי הדרך.
את הצעה 2 יש להכיל גם על הצעה 1. פרויקט שמתחיל במוצר מסתיים במוצר. אסור להתחיל פרויקטים ממוצר. פרויקט שיתחיל בתודעה חברתית אולי יסתיים לא במודל פיזי, אלא במודל חברתי.
את הצעה 2 אסור לממש. לא הפרסום הוא בעייתי, אלא האנשים והנושאים שמעסיקים אותם. לדעתי יש להציע רק קורסי פרסום – קורסים העוסקים במשמעותם של הדברים והבאתם לתודעת האנשים.
הצעה 3 – על המעצבים לעסוק בחיים טובים, איך לעצבם ככאלה.
חיים טובים המבוססים על אמפתיה לסביבה ולחברה, לאחר, ראי הצעה 4. היום לימודי העיצוב עדיין מבוססים על תרבות אחת המבטלת את השונה ממנה.
הצעה 5 – התערוכות הפכו חלון ראווה מכירתי, עם אוצרים ויחצנים, המטרה כבר מזמן לא חינוכית. הם יצאו מפרופורציה בהופעתן והתוכן היה למשני.
הצעה 6 – צודקת והייתי מוסיף שלאלו שיש משרות תקניות לא להעניק קביעות, אלא קדנציות שיבחנו מחדש ויקבעו Go/NoGo.
מה את אומרת? אשמח לנהל שיחה.
ויקטור, תודה על התגובה המפורטת. גרמת לי לחשוב ומיד עלו לי עוד תובנות ורעיונות!
הצעה 4 – הייצוג החסר לאוכלוסיות שונות לא נגמר בסטודנטים אלא משתקף גם בהרכב צוותי ההוראה. בעניין זה שכחתי לציין בפוסט גם את ההטייה המגדרית, במיוחד בכל הנוגע לסגל קבוע ובכיר וכמובן לראשי מחלקות. גם בתחומים מקצועיים בהם קיים רוב של סטודנטיות ומסה קריטית של נשים שעוסקות בו בפועל, עדיין נדיר שתתמנה ראש מחלקה אישה.
הצעה 5 – לאור המתח והלחץ העצום שמתחיל להתלוות לתערוכות סוף השנה, נזכרתי לפני כמה זמן בעצב בתערוכת הגמר שלי בבצלאל לפני כחמש עשרה שנה. באנו ערב קודם, תלינו את העבודות עם סיכות על הקיר, ויצאנו שמחים ומרוצים לשתות גולדסטאר בסרגיי.
ולגבי הצעה 2 – לא הבנתי את כוונתך. אתה קובע שהבעיה היא לא בתחום הפרסום אלא במי שמלמד אותו ובמה/איך שהוא מלמד. אם כך איך אפשר ללמד אותו אחרת? אני חושבת שפספסתי פה משהו..
מירב, הצעה 2, אסביר את עצמי. לא באתי בטענות על מי שמלמד ואיך מלמדים פרסום, טענתי היא שהמעצבים רואים בפרסום דבר נפרד שאינו שייך לעבודתם, יש מהם הבזים לפרסום. עבורם האובייקט שהם מעצבים הוא המוצר. עבורם העיצוב נמצא באובייקט. הפרסום הוא הזנייה של המוצר. אני קורא להבנה כזו העיצוב של המאה ה20, ובתי הספר לעיצוב נמצאים עדיין שם.
אם נבין שאובייקטים אינם מעניינים אנשים, אלא החוויה והמשמעויות שעולות מההתנסות אתם, נבין שאיננו אמורים לעצב אובייקטים אלא התנסויות. העיצוב נמצא בהתנסויות. אם נראה בקורסי הפרסום: קורסים העוסקים במשמעותם של הדברים והבאתם לתודעת האנשים. אזיי יש להם חלק חשוב ביותר בהתהוות ההתנסות ומעבר לכך למשמעויות שאנשים ימצאו בהן. קורסים כאלה הופכים בתפיסה זו לקורסים מרכזיים. עצוב התנסויות ומשמעויות – סיפור גדול, עיצוב אובייקטים הוא רק פרק בתוכו.
מקווה שהבהרתי קצת והצלחתי לסקרן.
אגב, בלימודי התואר השני בעיצוב משולב אנו אנו עוסקים בכך בהרחבה ובהעמקה. זה חלק מהייחוד של התכנית.
היי מירב וויקטור. יופי של הצעות. 4 ו-6 חשובות ביותר מבחינה המערכת האקדמית. אני תומך בהצעה 2. כפי שאני מבין את התיקון של וויקטור זו דרך אחרת להגיד אותו דבר. אם פרסום זה "עיסוק במשמעותם של הדברים" אז אין בעיה. אבל אם פרסום זה הניסיון להסתיר את משמעותם האמיתית של הדברים, לשקר, לפתות ולשדל, אז יש בעיה. הפרסום הוא אמצעי התעמולה של האידאולוגיה הניאו-ליברלית שפושטת בימים אלה את רגלה וככזה הוא יעלם או ישתנה באופן רדיקלי.
וויקטור, אני לא בטוח שאני מבין עד הסוף מה אתה אומר. הנסיון לעצב התנסות ומשמעות נשמע לי בעייתי. האובייקט עצמו נותן כיוון, מזמן צורות שימוש מסוימות, טווח של אפשרויות סבירות – אבל ההתנסויות והמשמעויות בפועל הן אין סופיות ולא נראה לי נכון להתערב בהן או לנסות לעצב אותן – הן באחריותם של בני האדם שחיים עם האובייקטים שסביבם. אתה לא יכול לדמיין איזה התנסויות חסרות-שחר יש לי ולפסנתר שלי למשל, ואיזה משמעויות ותובנות עמוקות נובעות מהן. למה אתה רוצה לנסות ולעצב לי את זה?
עפר, בהמשך לדברים שלך בנוגע לקשרים המורכבים והבלתי-נשלטים שמתפתחים בין אנשים לבין מוצרים, מצרפת ציטוט נפלא של המעצב האיטלקי הרדיקלי אטורה סוטסאס:
"עיצוב אינו נגמר בייצור ההמוני אלא מתחיל שם, ומתממש רק כשהוא מגיע לבתים לרחובות ולערים, לגופים ולנשמות."
וואו איזה יופי של הצעות.
אני חושב שסעיף 2 הוא קצת לא מדוייק וכוללני – לאפשר רק עבודות פרסום שעוסקות בקידום מסרים חברתיים ועמותות ללא כוונת רווח?
אני מרגיש שמדובר באיזו גישה קצת באוהאוסית – התערבות כוללת ואידיאולוגית של המורים ויצירת מודל מכפיף, יוצרים מצב שבו המורים יותר דומיננטים מהסטודנטים ולכן התוצאה היא אכזבה וכפייה של סטודנטים שלא מתאימים ל"דוגמה".
מה עם זכות בחירה אישית? אני לא חושב שצריך להפוך כוונה טובה לאיזה קוד שמעקם לסטודנטים ידיים. יש סטודנטים שמעניין אותם ליצור פרוייקטים עם דגש מסחרי וזה בסדר גמור.
סעיף 4 הכי חזק, ואני חושב שזה יחזק את החברה ויעלה את רמת התכנים.
הפקת קטלוג מקוון זה רעיון חזק, זה יחסוך המון נייר. מה גם שאנשים לא משתמשים בקטלוג בזמן התערוכה אלא קוראים אותו לאחר מכן.
היי עופר, אני כבר שולח אליך את משטרת המוסר לאסור אותך על מה שאתה עושה לפסנתר שלך. רגע, במה אני מאשים אותך? במה שאני מדמיין שאתה עושה, לכן צריך לא ספק לאסור את דמיוני ולא אותך. בכל מקרה, תודה על ההתנסות שהתעצבה בי באמצעות דבריך.
ניסיון לשלוט ולהשליט היא פרשות מקובלת של עיצוב, אך בהחלט ניתן לראות בעיצוב פתיחה של פוטנציאלים, אמירה מכוונת, הגחה של אפשרויות. חשיבה כזו גוררת אחריה עולם של התרחשויות והתנסויות.
מירב, יש לי חיבה רבה אל אטורה סוטסס שמפגש אתו לפני שנים רבות זרע בי את הספקות לגבי מהות העיצוב. כפי שאת רואה מדבריו לקרוא לעצמך "מעצב תעשייתי" או אובייקטים זה עיוות של המהות הנמצאת במפגשים.
ירונימוס – תודה על התגובה. אני חושבת שדווקא הדברים שציינת לשלילה [מורים דומיננטים שמייצגים גישה אידיאולוגית ברורה] הם אלו שהפכו את הבאוהאוס למודל חינוכי כל כך משמעותי [לטוב ולרע], שעדיין לא קמה לו חלופה של ממש במשך תשעים שנה.
כל הכבוד . אלה דברים חשובים כל כך ומעצבן שלא שמים עליהם מספיק דגש.
היי מירב
מאוד מסכימה עם כל מה שכתבת וכמובן סעיף 6 שהוא מאוד רלוונטי וצריך להשתנות !
אני חושב שצריך להתחיל מ – 6
מירב יקרה
אני מסכימה איתך לחלוטין ושמחה לומר שחלק גדול מהדברים עליהם את מדברת מיושם מזה שנים במחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה. את מוזמנת.