בהקדמה לספר המציג את עבודותיו של המעצב והטיפוגרף עודד עזר, שיצא לאור ב-2009 בהוצאת גשטאלטן, כתבה פאולה אנטונלי, אוצרת העיצוב של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ש"העיצוב של עזר מאפשר לחלום על שפה על-אנושית, המושפעת מביולוגיה יותר מאשר מתרבות – החלום של כל אמצעי התקשורת האוניוורסליים שחשבנו עליהם במשך שנים". אנטונלי […]
המספר 27 חילחל לתת מודע שלי, וצץ 27 פעמים בספר שאני כותבת. סתם, שלוש פעמים. אבל יחסית לבחירה שחשבתי שהיא אקראית- הייתי אומרת שזה הרבה. אחת הדמויות היא בת 27 כשאנחנו פוגשים אותה לראשונה. דמות אחרת סופרת 27 צעדים כדי להגיע לחדר שלה שממוקם במסדרון שאין לו סוף וכל החדרים בו זהים. והגשם, שירד כל החורף, הפסיק פתאום בכ"ז באדר. באופן מקרי לחלוטין, התאריך שלקחתי על עצמי לפרסם בו מעשים ומחשבות הוא הכ"ז של כל חודש גרגוריאני. מי שיגלול אחורה לחודשים "שחור", "משפחה" ו"לימודים", לא ימצא אותי שם. (חוץ מבתא הוידויים, שם אני מכה על החטא הזה בדיוק). אבל הגיע חודש "עברית" וסאת רגשות האשמה שלי גדושה ועולה על גדותיה. מכיוון שאין בי מעשים, אכתוב.
אף פעם לא הייתי ברובע ברונקס בעיר ניו יורק וגם אין לי תוכניות להגיע לשם בקרוב. ובכל זאת לאחרונה אני מוצא את עצמי די מוקסם מהאזור הזה. הסיבה לכך היא שלא מזמן מצאתי זרוקה על פח מחזור ברחוב שלי חוברת צבעונית שיצאה לאור בשנת 1969 ובה מפורטות תוכניות הפיתוח של […]
אז איפה החיים באמת נמצאים? אנחנו בחינוך ביתי. זה אומר שהבת שלי (בת ארבע וחצי) לא הולכת כל בוקר לגן ואנחנו מבלים את הימים יחד. אנחנו חלק מקהילה שמציעה שפע של מפגשים ופעילויות לילדי חינוך ביתי. חלק מהימים אנחנו נפגשים עם עוד ילדים, חלק מהימים אנחנו בבית, או בסידורים או […]
כמו הרבה סטודנטים לשעבר, גם אני שומר את החומרים מתקופת הלימודים, ובמקרה הזה אלו ספרי סקיצות. אני ממש אוהב ספרי סקיצות: מולסקין, פיילד נוטס, מידורי, רייטרס בלוק, מוג'י; איי.4, איי.5, בחבילות של 3, עם שורות, משבצות, נקודות, או סתם דף חלק. אף פעם לא ויתרתי על הזדמנות לקנות עוד ספר סקיצות חדש. לפני הלימודים, כשהתחלתי לקנות ספרי סקיצות כדי למלא אותם בכל מה שאלמד, חשבתי שספרי סקיצות צריכים להיות קצת כמו ספר מאוייר, שבכל עמוד יש סיפור אחר, והם מלאים ברישומים ושירבוטים מסוגים שונים. בכל זאת, קוראים לזה sketch-book. זו גם הצורה שחשבתי שאני צריך להשתמש בספר הזה; המרצה נותן תרגיל, ואומר לנו לעשות 2-3 סקיצות, לראות מה עובד, ורק אז לבצע אותו באמת.
נתקלתי במאמר יוצא דופן על אמון בעיצוב. – trust design – סדנא מעמיקה באיינדהובן העוסקת בתפקיד המעצב בסביבה פוסט טראומטית. המאמר שואל: ביום אחד אנחנו מניחים אלפי הנחות יסוד וסומכים על אלפי גורמים שיפעלו כשורה, שהגשר שעליו נצעד לא יתמוטט, שהחלב אותו נשתה לא חמוץ… ואז פתאום מתחילים להתרחש אירועים שקוראים תיגר על צורת […]
כמעט כל סוף שבוע אנחנו קופצים לאיזה יארד סייל או משהו בסגנון. יארד סייל זה שמישהו עושה סדר בבית ו/או בבוידעם או עובר דירה ומגלה שיש לו או לה הרבה חפצים מיותרים. אז, באיזו שבת נאה, הם פורסים את כל הכבודה הזאת על הדשא שלפני הבית ותולים שלט. אנשים באים, […]
הרבה פעמים כשאני חוזר אחורה וחושב על הדברים שגרמו לי להתלהב מעיצוב, אני מבין שבהתחלה, לפני הכל, היו שם סדרות מצוירות. אם היו אומרים לי בתור ילד כמה הצפיה ב'רובוטריקים', 'החתולים־הסמוראים', 'חתולי־הרעם', 'שוטרים וגנבים' ו'צבי־הנינג'ה' עלולה להשפיע עלי חיי הבוגרים, יתכן והייתי נבהל. היום כל פעם כשההבנה הזו מתגנבת זה […]
