יותר ויותר דימויים דו־ממדיים מקיפים אותנו מכל עבר. את הגירויים הוויזואליים שלנו אנחנו חווים בעיקר דרך אמצעי תיווך של מדיות משטיחות – טלוויזיה, עיתון, אינטרנט וכו' – המשעתקות את העולם שלנו ואת העצמים שבו. לפני המצאת הצילום ראו העיניים שלנו את העולם הממשי שקיים סביבנו; היום מוצרים מתחבאים בתוך אריזות אטומות כשעל גבם דימוי של המוצר שאמור לצפות לנו בפנים. פעם עוד היה חלון שקוף על האריזה של הבמבה והיום יש תמונה של במבות. נראה שאם האריזה של המוצר נראית טוב, חשוב לנו פחות המראה של הדבר האמיתי, משום שהוא ממילא ייעלם תכף בתוך הבטן שלנו. לפעמים קל לשכוח שזו לא מקטרת, וזה רק הולך ומסתבך.
יש בדיחה שלפיה מעצבים גרפים הם "קטועי ממד" (אין להם הממד השלישי הנחשק). לפעמים אני תוהה אם הממד השלישי הופך לשולי, כמו הזנבות שהיו לנו פעם או אצבעות כפות הרגליים שלנו הרדומות בתוך הנעל.
יוצרים בתחומי המדיות השטוחות זוכים להציג את העבודות שלהם בדרך כלל במדיה שבה הן נוצרו. ואם לא – ניתן לתרגם אותן בקלות יחסית. קל לעבור מפרינט לאינטרנט למשל. לעומת זאת, עבור מי שיוצר בתלת־ממד זה קצת מורכב. האם התוצר הסופי של המעצב התעשייתי לדוגמה הוא המוצר הפיזי עצמו, או שמא זה רק שלב אחד לפני השלב האחרון והמוצר הסופי הוא למעשה הייצוג הדו־ממדי שלו?
חבר טוב שלי, מעצב אריזות, טוען שהוא יודע לזהות בקלות אריזות שעיצבו מעצבים גרפיים. הוא טוען שאנחנו משתמשים באריזה כקנבס שצריך למלא בדימויים ולא נותנים חשיבה מספקת להיבטים הצורניים והתפקודיים. הוא כנראה צודק (מזמן אני טוען שצריך להקים צוותי כלאיים לעיצוב אריזות, אבל על זה נדבר ביום אחר). למה אני מספר לכם את כל זה? כי לפעמים כשאני רואה פורטפוליואים של מעצבים תעשייתיים אני מרגיש שחסרה יד מכוונת ומודעת שתעשה צדק עם הפרויקטים המיוצגים שם. המסקנה היא שלכל מעצב גרפי נדרש חבר מעצב תעשייתי ולהפך.
מבלי שהספקתי לשים לב או לחשוב על זה יותר מדי מצאתי את עצמי מלמד קורס "פורטפוליו דיגיטלי" בשנקר בפני ארבעים תלמידי שנה ד' לעיצוב תעשייתי. המשימה של התלמידים לא הייתה קלה בכלל. במהלך סמסטר אחד הם למדו לסנן את העבודות שלהם, לערוך, לצלם, לכתוב ולעצב באיפוק, ממש כמו מעצבים דו־ממדיים. גיליתי שאני אוהב מאוד ללמד.
הקורס הסתיים השבוע, ולכבוד הנושא החודשי באנטייטלד ניסיתי לבחור 12 פורטפוליואים מוצלחים שהסטודנטים יצרו לעצמם במהלך הקורס. אבל בסוף – טוב נו, אתם יודעים כמה זה קשה – עלו 13. במקרה גם יש ברשימה הזאת מעצבים תעשייתיים מוצלחים במיוחד. אז אם אתם בדיוק מחפשים מעצב כזה, זאת ההזדמנות לחטוף אחד ולהחתים אותו (או אותה) על חוזה לפני שאחרים יעשו זאת.
• שרית שטייף• יערה לנדאו-כץ
• אייל כרמי• רותם אגמון• שרונה מרלין
וזה לינק שפותח את כל 13 האתרים בבת אחת (לאמיצים בלבד).
איזה כיף שאתה נהנה ללמד. אני בטוחה שכולם מרוויחים מהעניין..באופן אישי הייתי שמחה להסתנן לקורס שלך:)
בהמשך לדברים שלך,
יש הטוענים שאכן המימד השלישי הופך לשולי..זאת נקודה מעניינת. כניסתם של פרוייקטים בעיצוב מוצר המבוססים על קוד פתוח, כלומר פלטפורמות עיצוב אינטרנטיות המאפשרות משחק ובניה של קונפיגורציות סופיות ע"י משתמשים, מצמצמות את המימד השלישי בהתאם להבנות שלך. הרשת מייצרת דפוסים חדשים בכל מני רבדים, היא משנה את איך שאנחנו חושבים, תופסים וצורכים ולפיכך אין ספק שהיא משנה את תפיסת שלושת המימדים או מייצרת היררכיה משלה…
בעניין מצורף פרוייקט שהוא עבודת עיצוב משותפת לקבוצת דרוך ההולנדית ולמעצב טל ארז…הפלטפורמה מאפשרת חופש רב למשתמש כתוצאה מהדו מימדיות של "אבני הבניין". התוצאה הסופית במובנים רבים היא גם דו מימדית.
http://www.youtube.com/watch?v=Nuzcl_QdTOM
הייתי אמיץ, פתחתי את כל ה-13 ונהנתי. עבודות מעניינות. גם מבחינת העיצוב הדו-מימדי לרוב רוויתי נחת. כמובן שניתן לשפר ממשקי משתמש מסויימים, אבל התוצאה הכללית מרשימה ביותר.
סחטיין עלייך, עליהם ועל הלינק שפותח את כולם במקביל.
אברהם
אין ספק שתמיד הצטיינת בללמד אחרים . זוכרת את השעות האין סופיות שהצקנו לך בשאלות…
הסתכלתי בתיקי העבודות מרשימים מאוד! כל הכבוד לך ולסטודנטים המוכשרים:)
דרך נוספת מומלצת למעצבים תעשייתיים ובכלל להצגת העבודות שלהם בפלטפורמה האינטרנטית אבל עדין לשמור על התלת מימדיות הוא צילום מוצר ב 360 מעלות.
נהנית תמיד לקרוא:)
גל
מאד מרשים. אני רק מתלבט אם הרעיון (ממה שראיתי, אצל כולם?) שכתובת האתר נשארת קבועה בכל העמודים/מוצגים נכון, או שעדיף כתובת ישירה, למקרה שמישהו רוצה להעביר הלאה עמוד מסוים
מסכים לגמרי עם גיא ג.
מאיה – תודה על הלינק ואת תמיד מוזמנת להסתנן לקורס. :)
יקי, גיא יותם וגל – תודה
גיא ויותם – זה קורה אצל רוב האתרים כתוצאה מאילוצים טכנולוגיים וגם מענייני תקציב. אני מסכים שהאפשרות הזאת מוסיפה אבל לא בטוח עד כמה זה קריטי לפורטפוליואים של שלב זה.
סחטיין ענק עליך ועל הסטודנטים, ממש תיקי עבודות מרשימים – החל מהצילום והרינדורים וכלה בלייאווט. את חלק מהטקסטים אפשר עוד קצת לשייף, אבל גם הם ברובם תמציתיים ומעבירים את המסר.
מצטרף למאיה ברצון להסתנן לקורס :)
מעניין. קיימות תיאוריות קוגנטיביות שאומרות שאנחנו מעבדים אלמנטים בסביבה דרך "העתקה"/"שמירה" שלהם כייצוגים ויזואליים (mental representations). מעניין אם הייצוגים האלה קטועי מימד אף הם.