השראה

כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.

את יעל בודשר

הרגע בו הבנתי שאני לא יודעת כלום

כמעט בכל רגע נתון, אדם יודע על העולם קצת יותר ממה שידע ברגע לפניו. כטבעם של בני האדם, אנחנו לא מכירים בכך בזמן אמת. השבוע נסעתי באוטובוס מיוזע ומלא תיכוניסטים בחופשה. הם היו רועשים וצרובים משמש, אבל אחרי ששנאתי אותם, נזכרתי בתחושה הזו, של לא–להיות–מודע–לעצמך. בלי פילטרים ובלי רגשות אשמה. […]

את מירי דהאן

U&lc

חדר העבודה שלי במרתף אמור להתרוקן מתכולתו. אני מנסה לצמצם את הקהל ששוכן על כל מדף ממדפיו ובתוך כל מגירה ממגירותיו. הקהל הזה אמור להתמקם בנוחיות במשכן חדש – קטן בהרבה. שאלה אחת עולה שוב ושוב – מה מתוך כל זה עדיין רלוונטי לי, כמעצבת, היום? בשנות השלושים שלי רציתי […]

בגרות בגירוד

השבוע לרגל מסיבת פרידה מחבר, יזמתי משימה יצירתית קטנה לקבוצה של חברינו המשותפים. התרגיל היה להציע תרגום הומוריסטי חלופי לקטע דיאלוג קצרצר שבחרתי מתוך סרט, כשבסוף לקחתי את כל הדיאלוגים המומצאים וחיברתי אותם לקטע אחד ארוך בו קטע הוידאו חוזר על עצמו והדיאלוגים משתנים בתרגום. נשמע קליל, מתברר שלאו דווקא. […]

בגרות במתמטיקה

אני חייב להודות, לא להיט גדול במתמטיקה. אבל כדי להתקבל ללימודים בשנקר לפני מספר שנים, הייתי מוכרח להשלים אותה, פשוט לא הייתה לי אחת. בתיכון למדתי במגמת אמנות וכל מה שעניין אותי זה לצייר. בגרויות שהיו קלות עבורי, נגיד… היסטוריה או אזרחות, עברתי בלי ללמוד. המחנכת שלי באותה התקופה הייתה […]

שיפור בגרויות

"בימי קדם, הטובים שבאנשים למדו כדי להיות נכונים, לא כדי להיות משכילים" (ספר הטאו, תרגם ניסים אמון, הוצאה "Tao's" ו"אבן חושן") אחת לכמה זמן, בדרך כלל בתקופה שאחרי ה"בגרויות" (מבחני כניסה לעולם ה"מבוגרים"), אני מבחינה ברחוב בספרים ובחוברות, בדרך כלל בערימות. הספרים שליוו את הנערים והנערות והכינו אותם למבחן החשוב, מושלכים […]

סאין לאי נארן, מארלי? עבודת בגרות בספרות

בכתה י' מנהל בית הספר הזמין אותי לחדרו, שאספר לו על עבודת הבגרות שהגשתי בספרות. כתבתי על האנשת הארנבונים בספר גבעת ווטרשיפ. השתגעתי עליהם. למדתי את השפה שלהם. הרגשתי שהם אחים שלי (אלה לא דברים שספרתי לו). "יפה", הוא אמר, "ומה תרצי להיות כשתהיי גדולה"? השאלה הזו, כבר אז, נראתה […]

את יעל אייזנר

משאלה בלב ים

אני חושבת שהייתי בת 5 אולי 7, חוף פלמחים, יום שבת... חפרתי בור בחול, קרוב למים שיתמלא מהר. שתהיה לי בריכה פרטית משלי. הידים חופרות לעומק ומדי פעם מלטפות את הדפנות ומסגננות את הבור. משהו מנצנץ מבצבץ מתוך החול. חפרתי במרץ. שרשרת מוזהבת מלאה בירוקת ולה תליון עם השם 'אליהו'. רצתי לאבא שלי נרגשת להראות לו מה מצאתי. הוא בחן את השרשרת בארשת פנים רצינית ואמר: "זוהי השרשרת של אליהו הנביא". מה?! באמת?! זה ממש אוצר. את השרשרת החבאתי במקום חשוך בחדרי בתוך קופסא עם צמר גפן. אבקש משאלה...

איי הבנה

מה שטוב בשירה רדי מייד זה שהיא מגיעה עם ניקוד בילט אין (מתוך כרך 5 "גאוגרפיה-דרמה", אנציקלופדיה מכלל, הוצאת יבנה, 1972)

ים המלח בחורף

שמים ירדו אל הים טיפות טיפות טיפות אין ספור אושר שאי אפשר בידיים לתפוס אושר אין לו שִׁעוּר ועוד בעניין אושר: אושר, כמוהו כנס, יש את האמונה בו, יש את הציפייה אליו, ולפעמים הוא נגלה. כך נגלה לי יופי, אותו יום בים המלח. דקות אחדות אחר-כך צילמתי את התמונה. גשם […]

את שוע בן־ארי

בעקבות האחד במאי

אחרי שהאחד במאי הביא איתו ים של סטטוסים ומודעות בפייסבוק על יחסי עובד-מעביד ועל זכויות עובדים שנרמסות עדין ב־2012 במפעלים הרחק בפריפריה, אצל עובדי קבלן, אצל עובדי משק ביתי; אחרי שצפיתי בקמפיינים מבריקים ובמודעות מתוחכמות מכל העולם בנושא, אני רוצה לשאול: באמת?! אתם באמת חושבים שזה לגיטימי לעסוק בזה? וכשאני אומרת אתם - אני מתכוונת לאותם בעלי סטודיואים לעיצוב ולאותם מנהלי צוותי קריאייטיב במשרדי פרסום שעסקו בבריפים האלו.

תחתונים של בחורה

 זה לא נכון שאין אביב בארץ. הוא פשוט מסתתר מאחורי מסך עשן סמיך. עונת המעבר המבדילה בין אדמה רטובה לחול ים לוהט, זמן התעוררות הטבע מהחורף, זמן התחדשות, עונת היקסמות האדם מסביבתו, מעצמו, מאחרים ואחרות – לגמרי נוכחת כאן, אלא שקשה להבחין בה. הפרשנות הויזואלית שצימדנו דווקא לאביב, העונה האחראית על […]

לחם

זה התחיל ממדבקת מחיר של 19.80 שגיליתי כשהגעתי הביתה על כיכר הלחם־שחור־אחיד־פרוס שקניתי בהיסח הדעת. זה כל־כך עצבן אותי שהחלטתי לשלוף את הידע המשפחתי בכל הנוגע לבצק והתחלתי ללוש. הידע המשפחתי: אבא שלי אופה חלות בכל שישי, הוא שיכלל את הצמה הבסיסית למבנה רב קומות של צמה מעל צמה מעל צמה. כמו הכיכרות העצומים שמגישים בבר-מצוות, רק מחיטה מלאה. (הוא גם רב אמן של פנקייקס ואי אפשר לומר שזה לא סוג של לחם.) אמא שלי אופה לחם כמעט כל יום (ולאחרונה מבשלת גם בירה – עוד גוון של דגנים תוססים.) יש טריק קטן ומוצלח שקרוי על שמה...

משהו לא רגיל

רוב המעצבים הגרפיים שאני מכיר, ואני ביניהם, בחרו בתחום בעקבות גורמים רבים שמצטלבים, ביניהם אהבה לאמנות וצבע, התרגשות משפה ואותיות, נטייה לקיטלוג ולסידור ודימיון מפותח. תמיד קשה לשים את האצבע על ארוע או תחנה ספציפית משמעותית יותר מאחרות, אך לפעמים זה קורה, רגע של הבנה, של הארה, שיכול להחזיר אחורה […]

לחם צהוב-זוהר

אני אמנם חושד מאד בחנויות "עירוניות" פשוטות שמתהדרות במותג שהן המציאו / גנבו מתורכיה, אבל מחבב את איך שהן נראות. ערבוב של דלות החומר עם סוג של אסתטיקה שרובה מורכב מחוסר מודעות עצמית, בדיוק הטעם שלי. חנויות נעלי "שקר כלשהו" עם קונטיינר של נעליים במחירי סוף עונה, מוצרי חשמל (אחד […]

כיכר ציבורית, כיכר לחם וסולידריות

כשכיכר העיר ריקה מציבור היא אינה מקום אלא רחבה, מרחב. היא נעשית למקום כאשר הציבור מתכנס בה ומקיים בה פעולה-אתיקה משותפות. המילה כיכר מצביעה על משהו עגול. אבל עגול זו רק הצורה. הצורה העגולה מאפשרת לציבור להתכנס סביב עניין משותף ולחלוק בו באופן סולידרי. גם כיכר לחם (שנאפתה בימי קדם […]