אני חושבת שהייתי בת 5 אולי 7, חוף פלמחים, יום שבת… חפרתי בור בחול, קרוב למים שיתמלא מהר. שתהיה לי בריכה פרטית משלי. הידים חופרות לעומק ומדי פעם מלטפות את הדפנות ומסגננות את הבור. משהו מנצנץ מבצבץ מתוך החול. חפרתי במרץ. שרשרת מוזהבת מלאה בירוקת ולה תליון עם השם 'אליהו'. רצתי לאבא שלי נרגשת להראות לו מה מצאתי. הוא בחן את השרשרת בארשת פנים רצינית ואמר: "זוהי השרשרת של אליהו הנביא". מה?! באמת?! זה ממש אוצר. את השרשרת החבאתי במקום חשוך בחדרי בתוך קופסא עם צמר גפן. אבקש משאלה…
ב־24 באפריל 2012 שלושה חברים ואני הרמנו את מפרשי ה'פרספרטו' (יאכטת מפרשים). עם רוח במפרשים השארנו מאחור את האיים הקריבים והאף לכיוון ה'אזורים' (פורטוגל), 2600 מייל של ים. מד העומק בסירה מעדכן… 15 מטר, 28 מטר, 43 מטר… 87 מטר, — מטר. זהו, אין יותר הערכת עומק. זה עמוק. מים עמוקים. כחול עמוק – אוקינוס אמיתי. אוקינוס האטלנטי here we come. כ"כ הרבה מים מסביב. מעניין כמה 'כוח' צריך כדי להחזיק כ"כ הרבה מים במקום אחד? וכמה אנרגיה צריך כדי להיות גל קטן או גל גדול? ואנחנו נעים בעזרת רוח בלבד. והכדור ממשיך להסתובב. יום מתחלף בלילה וחוזר חלילה. המושג אינסוף מתחיל לקבל סוג של משמעות. קליפת אגוז קטנה ופיסות בד שתופסות רוח בים אינסופי והמון שמים. אין פה אף אחד מלבדנו. כעבור כמה ימים ראינו סוחרת ענקית, אנחנו לא לבד למרות הכל. קראנו להם בקשר. אולי נוכל לקבל מהם דיווח עדכני לגבי מזג האוויר. הם סיפרו לנו על סערות וים גבוה וגם ראו לנכון לומר לנו: "We want to remind you, you are a very small boat" ב־14 במאי 2012, אחרי 19 ימים של הפלגה הגענו להורטה, באיי ה'אזורים'. משאלה שהתגשמה.
נהדר!!!!!!
דניאלה
אני כבר כמה ימים מסתובבת עם הפוסט הזה בראש ועם ההפלגה הזו, זה כל כך מדהים בעיני שאני נותרת חסרת מילים מרוב התפעלות.
ומקסים בעיני התיאור על קליפת האגוז.