זה לא נכון שאין אביב בארץ. הוא פשוט מסתתר מאחורי מסך עשן סמיך.
עונת המעבר המבדילה בין אדמה רטובה לחול ים לוהט, זמן התעוררות הטבע מהחורף, זמן התחדשות, עונת היקסמות האדם מסביבתו, מעצמו, מאחרים ואחרות – לגמרי נוכחת כאן, אלא שקשה להבחין בה. הפרשנות הויזואלית שצימדנו דווקא לאביב, העונה האחראית על הפקת לפחות שניים שלושה זרמים באמנות, נעשתה כל כך מעושנת, שבאמת אפשר לטעות ולטעון שבארץ אין אביב.
את חג האביב אנחנו פותחים במדורות ביעור החמץ, עשן הום-מייד, המרחיק את אליהו הנביא לעוד שנה לפחות ממפתן דלתנו. חג העצמאות נפתח בטקס השאת משואות שבמהלכו עומדים מדי שנה המדליקים מאחורי האש הבוערת, וזוכים לנשום עשן משואות איכותי לתפארת מדורת ישראל כמחווה צנועה על פועלם בתחום המים דווקא (באופן אירוני, לשנה זו). לאחר מכן מגיע תור מטחי הזיקוקין המרהיבים המאירים את שמי הארץ באבק שריפה משובב נפש. רבבות אדם עומדים ומתחממים לאורן של אלפי מדורות שמיימיות. וביום העצמאות עצמו, אנחנו מצווים לחרוך גוויות בעלי חיים לשעבר, לנפנף ולנפנף עד שיצא עשן לבן.
על פי חדשות ערוץ 2, מליון וחצי מטיילים פקדו את שמורות הטבע, הגנים והיערות ביום העצמאות. בקק"ל מעריכים כי 400 טון אשפה נשארו שם. אבל מי סופר? במקום בו שורפים דברים לא סופרים דברים אחרים. ממילא תיכף מגיע ל"ג בעומר, החג לאמ-אמא של האילנות, בו אנחנו אוספים את מה שנשאר מכל זה ומרכזים במגרש שבקצה הרחוב.
פרימוורה? בוטיצ'לי? פולחן האביב? לא אקטואלי. את עונת היציאה אל הטבע מלווה עננת עשן סמיכה ומעוורת שמטשטשת את ריחות הפריחה ומראותיה.
(וכדור הארץ, למקרה שדרשתם בשלומו, ממש במקרה חוגג גם הוא בתקופה זו את היום המיוחד שהקצו לו תושביו (22 באפריל), מחניק שיעול ומקשיב בלית ברירה להופעה שארגנה לכבודו עיריית תל אביב.)
אה, כן, אז התחתונים של הבחורה
אז לא רק בגלל שנושא החודש באנטייטלד הוא "אש, אש, מדורה" אלא מפני ששיטוט משמים בפינטרסט, האתר המאגד את כל-הדברים-הכי-יפים-בעולם, הזכיר לי את שירו של יהודה עמיחי, "אותה רקמה, אותה דוגמה", בו הוא משורר על איש חבוש כיפה צבעונית העשויה בדוגמת אחד הבגדים התחתונים של אישה אשר אהב.
פינטרסט הוא תחליף אביב, אביב סינתטי מעורר השראה בעל חיי מדף ארוכים. מקום בו הכל פורח תמיד, התחדשות אינסטנט בלחיצת כפתור, עונת מעבר מתמשכת שמאפשרת לנו עונג ויזואלי בלי קשר לגחמות של כדור הארץ, בליל פריחות ופירות תמיד בשלים, תמיד בוהקים, תמיד בשיאם, מפתים ומוכנים לנגיסה. כזה הוא פינטרסט, סופרמרקט אדיר מימדים של פירות פלסטיק. אותן רקמות, אותן דוגמאות.
וכך לצד הרנסנס הפינטרסטי בחלון שעל גבי מסך המחשב, מבעד לחלון אחר זורח לו סברס מאושר ומקורי, מתחנן להיכנס להיכל התהילה תחת הקטגוריה של עיצוב אריזות, ואנחנו מכבים אותו בלחיצת כפתור ומדליקים את מדורת השבט שמונחת, איך לא, על שידת אר-נובו ומתמוגגים מהאר-נובו הזה כי הטבע הזה, ביננו, זה משהו.
מצויין. כל כך נכון אבל איך מתחילים בכלל לשנות?
מקסים
מצויין! מסכים עם כל מלה.
:)
אני חושבת שקודם כל כדאי לכבות את האש ולהפסיק לייצר מאפרות (איזו המצאה עצובה היא המאפרה).
השאר זה כבר ממש ניואנסים.
מחשבה לתפארת מדינת ישראל (לא יכולתי להתאפק :) אבל זה לא נאמר בציניות. פנינה ממש. תודה!
תודה טליה, שמחה לשמוע
יעלי, התגעגענו! איזו כתיבה מדהימה יש לך.
במחלקה לאסוציאציות נמסר שכל העמדות תפוסות