עברית קשה שפה, אומר הביטוי הקאלטי. כל־כך קשה עד כי לעתים אנחנו מעדיפים את האנגלית על פניה.
אליעזר בן־יהודה אני לא. גם לא אבשלום קור, ואפילו לא ירון לונדון, אבל אני מוכרחה להודות שבכל זאת יש לי איתה איזו מערכת יחסים, עם העברית הזו. אז נכון, לעיתים היא קצת קשה, מתחכמת ומתעקשת לאתגר אותנו, הישראלים, בזכר ונקבה, בכף וקוף, ובעוד אי־אלו הבהרות שגורמות לעולם להסתדר איתנו קצת פחות, ולכל מיני ילדים כמו שחר, חופית וחגי לוותר על הכרה בינלאומית (לפחות לא תחת השם הזה). אבל היא שלנו, והיא כל כך מיוחדת ויפה.
אולי זו הגלובליזציה, אולי זו העובדה שהיא תנ"כית במקור, ואולי בגלל שהיא מזכירה לנו יותר מדי מי אנחנו – צריכה העברית לאחרונה להיאבק על קיומה יותר ויותר. במקצועות רבים, ובעולם העיצוב והקונספט במיוחד, מתנהלת מלחמת חורמה של ממש להגנתה.
לכאורה זו תהיה התאבדות מקצועית להציע ללקוחות סמליל, סיסמא ועלון מידע, כשישנה אפשרות סקסית יותר להציע לוגו, קופירייטינג וברושור. אולי זה קשור לעובדה שהאחרונים פשוט עולים יותר.
יותר מכל מפתיעה אותי התופעה שדווקא בתחום התקשורת החזותית (מי אמר עיצוב גרפי?) יותר ויותר מעצבים ונותני שירותים בוחרים דווקא באנגלית כברירת המחדל באתר שלהם. יש אפילו את המהדרין: אלה שהאתר שלהם הוא באנגלית בלבד – למקרה שאובמה בכבודו ובעצמו ירצה מיתוג מחדש לבית הלבן. לקונדיטור יש קמח, ביצים סוכר. לספר יש שיער, מברשת ומספריים ולנו יש צבעים, דימויים ואותיות. העברית הינה חומר הגלם אשר בעזרתו אנחנו יוצרים מותג. למה לירוק לבאר שממנה אנו שותים? למה לא להשתמש במימיה הכה צלולים.
לכאורה גורמת לנו האנגלית להרגיש בחו"ל, ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", אבל אם נודה באמת הרי שטקסט ארוך באנגלית גורם לרובנו דווקא להרגיש מוגבלים.
לתופעות ה־ show off יש גם מילים בעברית. בעבר קראו לזה שוויצריות. מונח מאופק יותר הוא יהירות. בסלנג הישראלי כל כך אפשר פשוט להגיד בקול שזו פלצנות – התרברבות ללא כיסוי (על פי מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל).
היא לא מתה והיא אפילו לא בתרדמת. היא מנסה להישאר מושכת ואטרקטיבית ולהתקדם איתנו. כך נוספות מדי יום מילים כמו שלטוט, מדרוג, סחריר, קדימון ומסרון – מילים שממשיכות לשקף ולאפיין את החברה שלנו.
"דבר עברית והִברֵאתָ" נהג לומר אליעזר בן־יהודה. "דבר עברית ושיווקת" צריכה אולי להיות מטבע הלשון במודל 2011.
אגב, פולדר בעברית זה תיקיה. כמה פשוט
☼ עוד מאת אנטיילד מארח: יונתן ונטורה ← אנתרופולוג בסטודיו: איך ללמד אנתרופולוגיה למעצבים?
מילים כדורבנות. כל כך יפה העברית וכל כך מתסכלת הבחירה של דוברי עברית כה רבים להתנסח וכנראה שכן – גם להתפלצן – בשפות זרות.
אבל אולי זה בעצם לא כל כך מרשים אותנו?! דווקא סמליל נשמע לי נהדר!
הבעיה מתחילה בתרבות. בגלל שלא שומעים יותר ברחוב, או בשפה בכלליות, מילים כמו "סמליל" ו"שלטוט" – אם נראה אותן בשם החברה, כלוגו או כסלוגן – מיד זה יזרוק אותנו ל"נוסטלגיה" ולמקום מאוד מסוים שהחברה לה אנו מעצבים לא בהכרח ארוצה להגיע אליו.
יש המון יופי במילים האלה – אבל הן לא חלק מהתרבות היומיומית שלנו. השימוש בשפה האנגלית בעיצוב נובע מהתרבות הגלובלית שנכנסו אליה חזק, בכל חלק בחיים שלנו. זה סקסי.
אני אישית מוצאת את עצמי חושבת לפעמים באנגלית כי אני לא מצליחה למצוא את המילים הנכונות בעברית. העברית נהייתה שפה מנוונת מבחינה מילולית.
אפילו בתחום שלנו – תחשבו כמה כיף היה אם היתה מילה אחת לצבע = paint ומילה אחרת לצבע= color
כמה אפשרויות היו לנו לבטא את עצמו בעברית אם היו מילים (שימושיות, ולא מתות, כמו אכסדה) לבטא את שעל ליבנו…
מיכל, איזו כתיבה מדוייקת יש לך! את מעלה על הכתב דברים שאנחנו מרגישים אבל לא יודעים לבטא אותם בדרך המסוגננתדלך ! מקסים! אשמח לקרוא עוד בלוגים שלך!! הכנות בכתיבה שלך כל כך מקרבת, אהבתי את הדרך האמיתי שבה כתבת שככה אפשר לגבות יותר, זה נכון, באנגלית הכל הרבה יותר יקר, אולי אנחנו צריכים להיות קנאים יותר לשפה שלנו ממש כמו אליעזר… ההוא… מבן יהודה!
יוצא לי לתרגם תבניות וורדפרס לעברית, יש למישהו רעיון לתרגום טוב של login?
"התחבר" לא נשמע לי מדוייק מספיק ברמת המשמעויות של המילה\פועל….
אהבתי מאוד את הטור ביטאת במדויק מה שהרבה פעמים אני מרגישה. ולא רק בפגישות עבודה שבהם ניתן לחשוב שאולי יש למונחים הלועזיים יותר מקום אלא אפילו ברמה של השיחה היומיומית. כי שדרוג נשמע הרבה פחות משדרג מאפ-גרייד
לא הבנתי
אבל תודה בכל אופן.
נחמד :)
רועי היקר,
המונח המקובל בעברית הוא כניסה.
בברכה,
ירון שהרבני.
תודה ירון!