מושון זר אביב

הנושא כל כך חשוב, ובאמת יש בעיה גדולה עם הקורסים העיוניים, שרבים מהסטודנטים רואים בהם מיותרים, וזה אינו המצב כלל וכלל.

לטעמי סיבה מספר שתיים שציינת היא זו שיוצרת את המציאות הזו – אותה אנטי-אינטלקטואליות שמאפיינת גם את הסגל, שלרוב גם הוא קורבן של אותה השיטה, ואומנם אי אפשר להאשים, רק לבקש לחשוב קצת איך כדאי לשפר את השיטה.

כי כמו שכולם יודעים – ידע זה כח… גם בתחומי העיצוב השונים.

(סטודנטית שנה ב לתקשורת חזותית)

ועוד באותו עניין –

best practice לטעמי בתחום –
סילבוס של קורס (מבי"ס ריזדי) הנקרא
Graphic Design & Critical Thinking
ומועבר ע"י המעצב/מחנך/כותב מיודענו רוב ג'יאמפיטרו
http://blog.linedandunlined.com/post/404077129/graphic-design-critical-thinking-2007-with-luke
קריאת חובה לדעתי לכל מי שמתעניין בחינוך עיצוב.
הקורס מעשי, אך משלב קריאה ודיון בטקסטים קצרים וחשובים מתחומי העיצוב/אמנות/ארכיטקטורה/תרבות/ביקורת.

מושון, כתבת יפה, ביקורתי ומנוסח ברמה גבוהה.
אין ספק שאת הצד התאורטי אתה מיטיב להבין וליישם :-)
מאוד נכונה וצודקת האבחנה שלך לגבי ההפרדה בין הלימודים התאורטיים למעשיים. יותר מזה, רבות נאמר על מקומו של תחום העיצוב כמקצוע / ענף אקדמי. אבל רק כשהמוסדות המחנכים בתחום (כולל זה שאני מנהל) יתייחסו לעניין ברצינות הראויה, יוכל התחום לעלות מדרגה ביחס התעשייה והחברה אליו. זה בידינו.
כמובן שלמועצה להשכלה גבוהה יש חלק חשוב בקביעת מדיניות ואת היכולת לאכוף אותה. אך זו הבעיה שלנו.

אני חושבת שהייתי רוצה להסכים עם הדברים…אולי מהפרספקטיבה האישית שלי אני מתחברת לנקודת המבט שלך. יחד עם זאת אני חושבת שמדובר בסוג של יכולת. היכולת לתרגם ולעכל חומרים אנטלקטואלים לעשייה יצירתית היא לא נחלתם של רבים. האם היא צריכה להיות? לא ברור…רבים מחברי מהזן היוצר אכן מתאימים לכותרת של הפוסט שלך ויעידו אף על עצמם שחשיבה על הדברים ופעולות הניתוח מקשות עליהם או אפילו מסרסות את היצירה שלהם. האם זה הופך אותם ליוצרים פחות טובים? במקרה שלהם, אני לא חושבת.
אם נסתכל על פרוייקטי גמר למשל, סיטואציה בה רוב הסטודנטים נדרשים לעומק יותר משמעותי של יצירה, לא מעט נתקעים במעבר שבין החקירה העיונית ליצירה הפיזית כשמעטים מנסחים לעצמם דרך חקירה המשלבת בין השנים. התוצאה לרוב היא תרגום מילולי של קונספט. בתוך התמונה הלעיתים מצערת של פרוייקטי הגמר ניתן לראות יוצרים שבכל זאת מצליחים לחבר ולמזג מחשבה ויצירה לכדי קונספט מעניין ומרענן…אז אני שואלת את עצמי האם הרעבים לכתיבה ומחשבה לא ימצאו את הדרך לשם גם אם המערכת לא מחנכת אותם לכך באופן ישיר?
לתחושתי החיבור שאתה מדבר עליו בחלק האחרון של הפוסט שלך הוא לא ברור מאליו או לא כזה שכולנו או רובינו מסוגלים להתנהל יצירתית בתוכו באופן שבו אתה מתאר. יחד עם זאת אני מסכימה ומזדהה עם רוב הנקודות שהעלת.
במיוחד סביב התכנים הנלמדים במסגרת הקורסים העיוניים.

דרך אגב, גם כאן במרחבו הדיגיטאלי של אנטייטלד, שבו אנחנו חושבים ודנים יחד סביב השאלות שלך, ישנה הפרדה מסויימת בין מחשבות ומעשים…

אני מסכים שזה חשוב מאד למעצבים לדעת לכתוב, אבל כדאי להבין איפה בדיוק היכולת הזאת באה לידי ביטוי אחרי שהם יצאים מהאקדמיה. אולי כדאי לכוון לכתיבה שיש לה באמת שימוש וקשר מעשי לתחום שבו המעצב עוסק. אני ממש לא חושב שכל מעצב צריך לדעת לכתוב סמינריונים. גם לדעת לכתוב טקסט שמסביר את העבודה שלך זה מצויין.
אולי המיקוד בכתיבה צריך להיות דווקא לשימושים פרקטיים יותר – טקסטים קלילים – לסקר תערוכה, לכתוב על פרוייקט, לכתוב קורות חיים ואפילו איך לכתוב אימיילים. אולי אם יתנו לסטודנטים לכתוב על דברים שמישהו באמת קורא אח"כ זה ייתן להם תמריץ לכתוב.

דיון מרתק שמזכיר לי סיפור מהלימודים שלי:
בסטרסבורג, העיר הצרפתית בה למדתי היו שני מוסדות ללימוד אמנות. האחד- מחלקה לאמנות פלסטית של האוניברסיטה. מוסד פחות נחשב, ועם דגש גדול יותר על הלימודים העיוניים. הרבה עבודות הרצאות ומבחנים. המוסד השני, בו אני למדתי, היה בית ספר גבוה לאמנות, נחשב יוקרתי יותר ושם דגש על לימודים מעשיים למרות שגם לנו היו שיעורים עיוניים אולם המורים של בית הספר היו מעורבים לחלוטין גם בעשייה, נוכחים בביקורות והיה להם יותר חשוב להעביר ידע אשר יפתח דיון ויעמיק את העבודה היצירתית מאשר לעשות בחינות ולבדוק עבודות. יום אחד הגיע מורה חדש לתולדות האמנות. הוא הגיע מהפקולטה לאמנות פלסטית, זאת הדוגלת בשיטה אקדמאית קלאסית. באמצע השיעור הראשון אצלנו הוא עוצר את שטף הדיבור ושואל בתדהמה למה אנחנו לא כותבים כלום ממה שהוא אומר. הוא רגיל לסטודנטים שיושבים וכותבים כל מילה מההרצאה שלו, שאח׳כ ישננו בעל פה ויקיאו במבחן בעוד שאנחנו נהגנו להקשיב, מדי פעם לרשום פרט או ציטוט, לשאול שאלות, ולהבין מה הוא אומר. כמובן שהוא ניסה להעביר מבחן בסוף הסמסטר אבל זה לא ממש הצליח לו. זה היה איזה משהו מטופש בו הוא מקרין עבודות ואנחנו צריכים לזהות אותן ולכתוב עליהן. מכיון שזה היה כה מטופש בעינינו, כולנו דיברנו, העתקנו ודי זלזלנו. אני זוכרת אותו יוצא נסער בסוף המבחן וממלמל שמעולם לא עבד בתנאים כאלה…. לא ראינו אותו יותר בבית הספר אחר כך.
ובעצם הסיפור ממחיש את הנקודה האמיתית בעיני – הלימודים העיוניים חשובים בעצם העברת הידע, הרחבת האופקים ויצירת סקרנות ויכולות למידה ומחקר עצמאיות אצל הסטודנט ופחות חשוב האם הסטודנט יודע לכתוב טקסט אקדמי או לא. חשוב שידע להתבטא אך חשוב עוד יותר לעורר בו את הצורך לקרוא ולחקור לבד בתחומי תרבות שונים כדי שיהפוך בעתיד לאמן/מעצב טוב יותר. כמובן שזה דורש מהמורים להיות יצירתיים ומעניינים, להתחדש כל הזמן ולגרות ללא הרף את יצר הסקרנות.

בהמשך למה שנכתב על זמינות הטקסטים בעברית – חדשות טובות
http://erev-rav.com/archives/16629
ספר שנמצא ברשימת הטו-דו האופטימית שלי הרבה זמן.

חבל רק שלא שמרו על עיצוב העטיפה המקורית ויוצאת הדופן.
ביקורת עכשווית על הספר – כאן:
https://www.typotheque.com/articles/ways_of_seeing_book_review

יותם, תודה רבה על המידע, הספר נראה חשוב ומצויין.

מושון, הרעיון לא נשמע מופרך בכלל, זה רעיון מצויין, וזה יכול להיות ממש מעניין ומאתגר לנסות לקיים שיעור באנגלית.
אבל אני לא לגמרי מסכים אם חלק ממה שכתבת בתגובתך האחרונה. ברור שרובו של השיח האינטלקטואלי מתנהל באנגלית ומי שרוצה להיות פעיל בשיח הזה צריך לדעת לקרוא ולכתוב באנגלית. אבל מצד שני, אם יתורגמו טקסטים חשובים לעברית, לדעתי, זה יכול לחולל שינוי רציני באקדמיה הישראלית ובפיתוח שפה מקצועית יותר, ויוכל להוות כניסה יותר קלה לנושאי ביקורת תרבות ועיצוב רציניים (שאפשר להמשיך בהם באנגלית, או ללמדם במקביל).

כל הפוסט והדיון הזה מתנהל וכתוב בעברית, והוא נעשה במקביל לקריאה וכתיבה של רבים מהמשתתפים בו בשפה האנגלית. אני ממש מאמין שצריך למצוא את האיזון, וכן לנסות ולפתח סטנדרט אקדמי של כתיבה על מקצועות העיצוב בעברית. (וכמובן להתנהל גם באנגלית – אבל לא במקום)

הנה דבר שאמר בן בלומנפלד, מעצב שעובד בפייסבוק, ליובל סער:
"כשהגיע לפאלו אלטו הגישה של בלומנפלד החלה לאט לאט להשתנות. "כל מי שפגשתי שם היה פשוט לא ייאמן. בחברות אחרות שבהן עבדתי תמיד חשבתי שאני המעצב הטוב ביותר, אבל אז הגעתי לפייסבוק ואמרתי ‘אלוהים, אני כזה גרוע'. המעצב הראשון שעבד בפייסבוק גם ידע לעצב פונטים נפלאים וגם כתב את הקוד של גרסת המקינטוש של נאפסטר. לאף אחד אין את הטווח הזה. הוא למד פילוסופיה בברקלי. רוב המעצבים מגיעים בדרך כלל מבתי ספר לעיצוב, ושם אני פוגש מעצבים שהגיעו מסטנפורד, דיוק, ברקלי, האוניברסיטאות הכי טובות. ככל שפגשתי יותר מעצבים הבנתי שזה המקום שכל הטובים מגיעים אליו ושאם אני רוצה להיות במקום הכי טוב, זה המקום"."
לצורך הבהרת ההקשר: הוא מדבר על מעצבים שהתואר הראשון שלהם אינו בעיצוב אלא במדעי הרוח… ויובל יתקן אם צריך…
יחד עם הבורות שיש לשאוף אליה, כפי שמוכתב הן על ידי מרצים והן על ידי סטודנטים , מתקבלת תוצאה עגומה של "יצירתיות" מהוללת וחסרת עומק אינטלקטואלי.
ובינינו, כמה מרצים במחלקה לעיצוב נותנים רשימת ביבליוגרפיה לסטודנטים?
מה הפלא שכל דבר שאינו "יצירה" נחשב למיותר…

כפי שכתב יותם, בבצלאל ישנם קורסים תיאורתיים הקשורים לתקשורת חזותית, אך הם בעיקר סבים סביב נושאים כ"תולדות כתב". אלו נושאים חשובים ומעניינים, אבל זה בערך כמו ללמד סטודנטים לאמנות על אמנות יוון העתיקה. זה חשוב כבסיס, אך נטול הקשר עכשווי וביקורתי. רק כאשר נחשפתי לכתבים של אלן לופטון, http://elupton.com/essays/ ראש התכנית לתואר שני בעיצוב ב-MICA, נחשפתי לעולם שלם של תיאוריה וביקורת של עיצוב גרפי, שאינו נופל במימדיו משדות אקדמיים מקבילים כפילוסופיה או אנתרופולוגיה. אני מצטערת שבמהלך ארבע שנים של לימודים, אף גורם במוסד לא הזכיר את קיומם של הטקסטים הללו. אני לא מטילה את האחריות לבורות הסטודנטים על המוסד – הסטודנטים אחרי הכל צריכים לגלות סקרנות. אך זה עצוב שמוסד אקדמי בישראל הוא מנותק כל כך מהשיח על עיצוב בעולם. ואם זה בגלל האנגלית – אם בחוגים באוניברסיטאות סטודנטים צריכים לקרוא מאמרים באנגלית, אז מדוע לא בבצלאל?

היי מושון
נהנה לקרוא את התגובות שעוררת בנושא שמעסיק אותי מזה שנים. לצערי איננו שומעים כאן את אלה המשוכנעים שהדרכים שבהן מתנהלות המחלקות לעיצוב היום הן הנכונות. דרכים שהיו צריכות להיבחן כבר לפני שנים. במסגרת אנטייטלד כבר הועלו נושאים אלה בעבר על ידי עופר ועל ידי וזכו כאן לתהודות, אך לא בחוץ. דוד גרוסמן ערך יום עיון בנושא החינוך לעיצוב וישבנו שם בקושי מניין אנשים.
השאלות שאתה מעלה הנן מרכזיות להבנת העיצוב בימינו. ואני חושש שהדיון כאן כפי שהתעורר כך יגווע לדממה דקה. אני רוצה להאמין שאנשים כמוך ואלו שקוראים וכותבים כאן ידעו להרים את העניין מעבר לדיון תאורטי ולהביאו לעשיית מעשה.

אני עצמי בוגר בצלאל, בוגר פראט בניו יורק, עובד כמעצב וכמחנך לעיצוב כבר עשרות שנים החלטתי לפני כעשור להמשיך ללמוד והיום אני דוקטור לפילוסופיה. אני משחק כיום בשני המגרשים ואני חייב לומר שהמשחק בכל אחד מהם כנפרד הנו מעוות ורק השתלבותם מקנה להם משמעויות מעבר למגדל השן האקדמי ומעבר לתערוכות בגלריות. אני מלמד מתוך שילוב, מתוך הכרה שהדרכים הן המשמעותיות, ולכתוב על עיצוב זה לעצב.
אני היום מנחה עבודות תואר שני לא רק במסגרות העיצוב , אלא גם בלימודים אוניברסיטאיים ואף בוחן לדוקטורט.
לצערי לא נראה לי שיש בפקולטות לעיצוב רצון להשתנות, אני מאמין שיש להקים התארגנויות חלופיות, התארגנויות המבוססות על הקישורים המתאפשרים בימינו ומטילים צל כבד על ארגוני העבר.

מפנה את תשומת לב המעוניינים בקריאה ובמשמעויות העיצוב בימינו למאמרים שאני כותב מעת לעת במגזין מוזאון העיצוב (מושון, במאמר האחרון הזכרתי אותך בהערכה על כתיבתך בספר Open Design).
http://www.dmh.org.il/heb/magazine/CategoryMagazine.aspx?catId=4
אתך
ויקטור

דווקא בויצו החלק העיוני היה מאוד עיקרי וחשוב מתוכנית הלימודים, ולמדנו לא רק את תולדות האמנות על כל תקופותיה, אלא גם תולדות הקולנוע, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. בשנה א' למדנו את הקורס החשוב מכולם בעיני, תולדות העיצוב הגרפי, אותו לימד ראובן כהן, שאמון על הקמתו של ארכיון העיצוב הגרפי בשנקר. ראובן לימד אותנו אמנם העיצוב הגרפי נדמה לנו כתחום צעיר אבל יש לו יסודות קדומים הרבה יותר, וחשוב מכך, הוא לימד אותנו לחקור. במסגרת הקורס כתבנו עבודות אקדמיות בצוותים של 4 סטודנטים, במסגרת כתיבת העבודה של הקבוצה שלי, אודות הלוגו, גם קראתי את הספר No Logo של נעמי קליין, שהשפיע רבות על השקפת העולם שלי. את תוכן העבודה היינו צריכים לעבד להרצאה ולהרצות מול כל הסטודנטים, כך שגם יכולת הפרזנטציה שלנו קיבלה מעט אימון.
עוד "מטלה" בקורס הייתה לסכם מאמר שעוסק בעיצוב גרפי. כך התמודדתי עם תרגום מאנגלית וסיכום. את תוכן המאמר אותו בחרתי, שעוסק בשימוש של מעצבים גרפיים (במודע או שלא במודע) בסמלים נאציים, אני זוכרת עד היום. העיסוק במחקר במסגרת הקורס המרתק הזה השפיעה עליי במהלך כל שנות התואר וגם היום (שנה אחרי..) לרצות ללמוד ולהעמיק. היכולת להתבטא בכתב עוזרת לי בכל פרזנטציה ללקוח ובכל מייל.
אני חושבת שיצירה בחלל ריק מתאימה יותר לשדה האמנות מאשר לעיצוב, אשר חייב לתקשר מסרים. תפקידה של האקדמיה לתת לנו בין השאר את הכלים לבטא רעיון מופשט גם בכתב כדי להגיש קונספט לפני שניגשים לשלב העיצוב. לא למדתי בשאר האקדמיות בעיצוב ואני לא יודעת כמה נפח תופסים של הלימודים העיוניים, אבל אין לי ספק שמעצבים בעלי ידע תיאורטי רחב, לא רק בתחום העיצוב, יוכלו כמו ששחר ציטט מדבריו של בן בלומנפלד, להיות הטובים ביותר.