תגית: ביקורת

דן חסכן

הפרסומת של בנק הפועלים עם דמות הטרול הכאילו-חביבה של דן חסכן מעצבנת אותי. גילוי נאות: היא מעצבנת אותי גם בגלל שקראו לי כך במשך שנים (ובעיקר כי אינני). היא מעצבנת אותי בגלל הרבדים שיש בה, הקיימים כמובן בעוד חברות גדולות שמטרתן לחנך את הדור הצעיר להתרגל אליהן מגיל ינקות, לדוגמה, מקדונלד'ס עם גני המשחקים בתוך הסניפים שלהם, שעושים לילדים התנייה לחזור ולשוב אל הסניפים מול חוסר האונים של הוריהם. למען יישור הקו, הפרסומת מגוללת את חוסר יכולתו של המיליונר הטרי והמנצח בתחרות "השרדות" נתן בשבקין לחסוך בכסף, ודן חסכן מסביר לו כיצד לעשות זאת, בדגש על קהל היעד הישיר שהוא ילדים והעקיף, והקובע כמובן, הוריהם. אז למה הפרסומת הזאת מעצבנת אותי? מכיון שהיא מונעת ממוטיבציה פסאודו אובייקטיבית ומנסה לחנך את הילדים באמצעות הוריהם להשתעבד לבנק.

את טימור סולומון

הרווח בין עיצוב למציאות

אני רואה את אשליית הזוהר של עולם הקריאייטיב מתנפצת בפניהן היצירתיות והמאוכזבות של מעצבים גרפים רבים, בדרך כלל כבר במפגש הראשון שלהם עם העולם האמיתי. הם קמים ביומם הראשון לעבודה בתחושת גאווה גדולה: "מישהו באמת ישלם לי לעשות את מה שלמדתי?" ובכן, לא בדיוק. כשמסתיים יום העבודה הראשון כל אחד […]

את אליזרין וויסברג

מגמות מחליאות בצילום

צילום סטילס הוא תחביב שלי, ולנצח ישאר תחביב. המקצוענים בתחום טובים מכדי שאגיע לקרסוליהם, והחובבנים בתחום פשוט דוחים מדי. עם כל החדווה שאני מגלה בעצם פעולת הצילום, יש בי מידה רבה של סלידה מהתחום הזה, כפי שפניו נראים כיום. למי יש הכי גדול? צילום הוא תחום גברי מאוד. הוא למעשה המקבילה האמנותית של רכיבה על אופנועי שטח. באותו אופן שאי אפשר להתחיל לרכב […]

המלצה להצצה

בחג הסוכות אני מרגישה בבית בכל מקום. המארחים למיניהם זוכים לכבוד ונהנים מלגיטימציה דתית, ואילו אני קופצת על ההזדמנות לעטות כובע אושפיזין. בשאר השנה אני מקפידה להסתתר תחת כובע שכזה בכל ביקור במחוזות רחוקים; להציץ ולנעוץ עיניים בלי בושה דרך חלונות זכוכית רחבים, היכן שרק ניתן (אמסטרדם מומלצת במיוחד). את […]

כולם עובדים אצלי

כן, כן, גם אתם שקוראים את הפוסט הזה עובדים אצלי. וההוא? ההוא שעשה "לייק"? גם הוא עובד אצלי. וההיא שכתבה תגובה שנונה? גם היא כמובן עובדת אצלי. וההוא שהגיב לתגובה? שקוף שגם הוא עובד אצלי. דוחה, לא? באתר של משרד התעשייה והמסחר נכתב באיפוק רב כי המשרד "פועל להחדיר למודעות […]

את באה לפה הרבה ?

עיקר העבודה שלי במוזיאון ישראל הוא ארגון אוסף הצלם אלפרד ברנהיים. מוקפת בשלל הפורטרטים והמבנים שצילם, נפרש בפני עולם שפעם לא יכולתי לראות. אני מזהה את הפרופסורים שהקימו את האוניברסיטה העברית, את הבית המדורג ברחוב מטודלה כשהוא יחיד ברחוב, בלי העקול של הכביש ובלי בתים נוספים סביבו. ויש עוד. עוד […]

פרויקט הגמר מזוית לא פופולרית

בסוף שנת הלימודים הנוכחית החל פסטיבל רחב היקף של הכפשת פרויקט הגמר. הכי מגניב עכשיו לשנוא את פרויקט הגמר. אול דה את'ר קידס אר דואינג איט. סטודנטים מתארים חוויות נוראיות וגם לא מעט מרצים שותפים לתחושה שפרויקט הגמר מיותר ואפשר היה לחיות בלעדיו. אני לא שותף למרבית התחושות הללו. גישתי […]

בסגנון חתירה

כבר עבר לא מעט זמן מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון שלי. זה לא שלא רציתי לכתוב. רציתי. אפילו היו לי נושאים. אבל בכל פעם מחדש התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה והכנסתי הביתה את העיתון ואז המציאות הוטחה בפניי בכל הכוח והאלימות שלה וגרמה לנושאים שלי להיראות חיוורים ודהויים ובעיקר לא רלבנטיים. […]

זה לא נגמר

לפני 11 שנים הגשתי את פרויקט הגמר שלי במחלקה לעיצוב גרפי במכון אבני. הקונספט שהצעתי היה סַמָּל מחלקה בצבא, שמוכר שעות שינה לחיילים שלו; כפי שהוא מחלק "שעות ביציאה", כך הוא גם יכול להעניק שעות שינה, בין אם בתנומת צהרים ובין אם בהתעוררות מאוחרת. התסריט שבו 11 שנים לאחר מכן […]

אנטי-חומר במיתוג

במשך שנים חייתי תחת האשלייה שתפקידי בחיים כמעצבת הוא לייצר עיצוב מעודן, למצוא את התרבותי והחכם בכל פרויקט – לצקת משמעות חדשה לתוך המוצר, להבריק בהחלטות מפתיעות שמוציאות דברים מהקשרם. לאחרונה אני מוצאת שיש איזו חכמה בהיעדר עיצוב, ואני לא מתכוונת לנון דיזיין המוכר שכולנו סוגדים לו. במיתוג מבוסס נון […]

על הגשת פרויקט הגמר שלך

אינני עומד לספר לך על הגשת פרויקט הגמר שלך, אלא לבקש ממך הקורא/ת לספר עליה. - תוכנו של פוסט זה בעמוד התגובות. - המחשבות שלך הן התוכן. - מה ואיך לספר נתון בידיך הקורא/ת הבמה שלך.

כמה מחשבות על הגשות

לקראת עונת ההגשות התחלתי לשאול את עצמי מה המקור להבדלים באופיין של הגשות פרויקט הגמר במחלקות השונות. אני לא מתכוונת לפערים ולהבדלים באופי הביקורת עצמה, אלא דווקא לחומרים מהם מורכבת ההגשה (נא להעריך את ההימנעות המכוונת מהשימוש במילה "שיח"). למדתי בזמנו במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל והכרתי אופן מסוים של הגשת […]

בית קטן בערבה

"חג המולד בערבה ואדון אדוורדס הביא (בשמו של סנטה קלאוס) מתנות ללורה ולמרי. בגרביים היו […] שתי חבילות קטנות. הן פתחו את העטיפות ומצאו בהן עוגיות קטנות דמויות־לב, שעל ציפויין העדין והחום היה זרוי סוכר לבן. גרגירי הסוכר המתנוצצים, הפזורים על העוגיות, דמו לפתיתי־שלג זעירים. העוגיות היו יפות מדי לאכילה. […]

מה עושה לכם את זה באמנות עכשווית

ספרו לנו מה עושה לכם את זה באמנות עכשווית – כמה שיותר מפורט יותר טוב. התשובות היצירתיות ביותר יזכו את כותביהן בכרטיס ליריד האמנות צבע טרי 3. —צבע טרי אמנות טובה היא כמו להרים את החרא של הכלבה. כמו לשחות בבריכה מלאה מלח בעיניים פקוחות. אמנות טובה צריכה לזמזם כמו […]

לעצב עולם יפה וטוב יותר

"התקופה הכי יפה שלנו עם אמא היתה בגטו ורשה, כי היא היתה כל הזמן בבית. היו לה הרבה תכשיטים ויכולנו לקנות אוכל. אמא היתה רוחצת אותנו, משכיבה אותנו לישון, מספרת לנו סיפורים, מאכילה אותנו. זה לא כיף?" "ילד מקבל את החוץ כמו שזה, שככה זה החיים. הייתי מונה את הגופות […]

צוטט ע"י

— יזהר הר-לב, מתוך "מיקסי גריל", עמוד 190