ארכיון: דצמבר 2010
ענת ספרן
עיצוב ומזג האויר
שמתי לב שמזג האויר תופס מקום נרחב יותר ויותר בשיחות מסביבי. חברים באירופה מתלוננים על הקור הכבד, חברים בתל אביב מתלוננים על החורף שלא מגיע, חוץ מביקור פתע בסערה הרסנית אחת. בזמן שרכבתי על האפניים בטישירט תחת השמש התל אביבית של סוף דצמבר, עלו בי כמה מחשבות על השפעתו של […]
נורית קוניאק
טריטוריה נעימה
המרחק הנכון הוא איזור מופשט שחוצץ בינך לבין הלקוח, בינך לבין פרי עיצובך. איזור מופשט שמאפשר לך להתבונן, להרגיש, לשנות, לעדכן את העיצוב -מבלי לחוש אחריות כבדה מידי, או כל רגש דביק אחר שמאלחש את הסקיל העיצובי. בתוך הספייס הלא מוגדר הזה אתה מרשה לעצמך לטעות, מרשה לעצמך לעשות טעויות תמימות, להיות לא אופנתי- זול / יקר / צעיר / זקן מידי. כוחות הסירוס מושקטים והיכולת להכנס ולצאת מעולמות משתכללת.
יעל פלג
סגור סוגריים, פייסבוק
בספרו המצוין של גיא דויטשר "גלגולי לשון" הוא מציג דוגמאות המסבירות כיצד מאז ומתמיד, בכל תרבות ותקופה היו חובבי השפה מתריעים אחוזי אימה מפני התדרדרות לשונית מסוכנת וחסרת תקדים. את ההקדמה לפרק העוסק ב"כוחות ההרס" הוא מסכם בציטוט שובה לב של מבקר ספרות אוסטרי בשם האנס ויגל שטען לפני כשלושים שנה ש"בכל תקופה טענו שהשפה נתונה בסכנה חמורה מאי פעם. אך בזמננו, השפה באמת נתונה בסכנה חמורה מאי פעם." אפשר להבין אותו. תראו מה קורה ברשת החברתית כשצוקרברג מחליט לשנות בלי התרעה מוקדמת (או הסבר לפחות) את עיצוב הפרופיל שלנו.
עופר כהנא
Vergegenwärtigung
בגרמנית, המילה השכיחה שמשמעותה ייצוג היא vorstellung שמובנה דומה לזה של הצמד stand for באנגלית, כלומר להעמיד לפני. Vergegenwärtigung היא ספרותית יותר. ver היא קידומת רב משמעית אבל בהקשר הזה היא מצביעה על ביצוע, הפעלה או טרנספורמציה, gegen משמעותה נגד או התנגדות, warten משמעותה לחכות, להמתין. כך יוצא שייצוג, דימוי […]
מושון זר אביב
הספאם, ידידו הטוב ביותר של האדם
כמו רבים אחרים אני מבלה זמן בלתי מבוטל בחשדנות כלפי התוכן הדיגיטלי שנשלח לכיווני. באופן ספציפי אני מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הספאם שפוקד את התגובות של הבלוגים שברשותי. אתם בטח מדמיינים שכמו באימייל גם בבלוגים הספאם נוטה להעליב את ביצועיי במיטה ולהעיר את תשומת ליבי לתסכולה המיני של בת […]
איתמר דאובה
חזון העצמות
דוגרי, כמה פעמים יצא לכם בהזדמנות זו או אחרת לשרבב את המילה "בעצם" למשפט? הרבה? סביר שכן. לא רק פשוטי העם – בטלוויזיה, ברדיו, כל כתב, קשב, מראיין, דוגמגישה – כולם עמוק באינפלציית ה"בעצם". על מה זה מעיד בעצם? האם "בעצם" הוא ה"כאילו" החדש?
דן אלון
דן חסכן
הפרסומת של בנק הפועלים עם דמות הטרול הכאילו-חביבה של דן חסכן מעצבנת אותי. גילוי נאות: היא מעצבנת אותי גם בגלל שקראו לי כך במשך שנים (ובעיקר כי אינני). היא מעצבנת אותי בגלל הרבדים שיש בה, הקיימים כמובן בעוד חברות גדולות שמטרתן לחנך את הדור הצעיר להתרגל אליהן מגיל ינקות, לדוגמה, מקדונלד'ס עם גני המשחקים בתוך הסניפים שלהם, שעושים לילדים התנייה לחזור ולשוב אל הסניפים מול חוסר האונים של הוריהם. למען יישור הקו, הפרסומת מגוללת את חוסר יכולתו של המיליונר הטרי והמנצח בתחרות "השרדות" נתן בשבקין לחסוך בכסף, ודן חסכן מסביר לו כיצד לעשות זאת, בדגש על קהל היעד הישיר שהוא ילדים והעקיף, והקובע כמובן, הוריהם. אז למה הפרסומת הזאת מעצבנת אותי? מכיון שהיא מונעת ממוטיבציה פסאודו אובייקטיבית ומנסה לחנך את הילדים באמצעות הוריהם להשתעבד לבנק.
אנטייטלד מארח את ליאת אבדי
שיעור בקומפוזיציה
מתי כספי היה הראשון שחיבר בין שתי אהבותיי. העיצוב הגרפי והמוסיקה (יותר נכון נגינה על בס). זה קרה במסגרת קורס קצר לעיבוד מוסיקלי שלקחתי אצלו, רגע לפני הקפיצה לעומק ארבע שנות לימודי תקשורת חזותית (לפני כעשר שנים).
אנטייטלד מארח את רותם מקרית גת
