בחג הסוכות אני מרגישה בבית בכל מקום. המארחים למיניהם זוכים לכבוד ונהנים מלגיטימציה דתית, ואילו אני קופצת על ההזדמנות לעטות כובע אושפיזין. בשאר השנה אני מקפידה להסתתר תחת כובע שכזה בכל ביקור במחוזות רחוקים; להציץ ולנעוץ עיניים בלי בושה דרך חלונות זכוכית רחבים, היכן שרק ניתן (אמסטרדם מומלצת במיוחד).
את הסיפוק היומיומי לצורך הבלתי נלאה – לבקר במקומות שונים בעולם ובבתים רבים ככל האפשר – אני מקבלת כשאני יוצאת לשיטוט (חסכוני) באתר The Selby is in Your Place – בלוג המאפשר ביקור והצצה לבעלי בתים, הפותחים את דלת ביתם או הסטודיו שלהם, להצצה מבוקרת על המתרחש בחדרים השונים, שולחן העבודה וארון הבגדים.
בסיום כל ביקור, מוגש ראיון כתוב בכתב היד של טוד סלבי ושל מארחיו העונים על השאלות בכתב ידם – מימד נוסף המספק הצצה אישית ומעניק תחושה של הכרות ושל חברות רבת שנים בין המצולמים (החושפים את מרכולתם+ביתם+תחתוניהם), לביני.
נכון – הכל ממונן ומסוגנן, הבלגאן בבית מאורגן למשעי, כל־כך חינני והגיוני, עד שניסיתי ליצור אחד כזה גם בביתי שלי (ללא הצלחה, כמובן), אולם בניגוד לכל ספרי "הבית" במחלקות האומנות המאולצות בחנויות הספרים, יש משהו "מלוכלך" ואמין בצילומים. כפות הידיים של בעלי הבית, התקריבים לפרטים ולקמטים שמשווים לדבר תוכן ועומק. הקפה שנשפך אל הספל והאחיזה בעמוד הספר האהוב על בעל הבית, הפנייה האחידה של טוד כלפי המצולמים, הרגישות והפילטר מבעדו הוא צופה על החלל.
משהו בטבעיות החצופה, בצילום המשובח, הפשוט על פניו, ללא ספק מדויק וממכר. האיורים המשעשעים שהוא מספק לאורחיו-מארחיו, כל אלו גורמים לי לפנטז שטוד סלבי יעשה גם אצלי ביקור בית.
אני מתה על הסלבי!!!!
צלם מעולה ובלוג מעולה.
אבל…
הייתי שמחה אם הוא היה מבקר אנשים קצת פחות עשירים יפים ומוצלחים… היה יכול להיות מעניין להנות מהחדות של העין שלו באיזו דירת מרתף מסריחה.