עולם כזה צעיר שעוד אין לו שם ראוי בעברית, אז אנחנו עדיין בלעז. אבל כל סוג של תקשורת דו כיוונית, זה כאן :) (סמיילי, כי זה עידן חדש!)
את פרויקט הגמר שלי בבצלאל הגשתי בקיץ 2002. מאז יצא לי לחשוב עליו לא מעט וכמו כל פרויקט שלי עמדתי ביחס אליו השתנתה כמה פעמים. שיחות ארוכות בתהליך הנחיית פרויקטי הגמר של עדי, תום, אסף ודורון בשנקר השנה החזירו אותי לחווית העבודה על פרויקט הגמר ולתהיה, איך היה מושון מודל […]
עיצוב ספרים נחשב לאחת מהפרקטיקות הנעלות בעיצוב גרפי וכזה הוא גם היצוג שלו באקדמיה. המסורת ואורך הנשימה המעורבים בהוצאה לאור של ספר מהווים אי מוגן של תרבות בקצב שונה ובסבלנות מורחבת מזו המאפיינת לרוב את עבודת המעצב. תחת עטרת קדושה זו התקיים בשבוע שעבר בבצלאל הכנס "מיכל הספר". הכנס השנתי […]
"… ואפילו איש החלל שריחף/ בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים./ טשטוש האושר ודיוק הכאב/ ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם/ את האושר העמום ואת השמחה./ למדתי לדבר אצל הכאבים." (פתוח סגור פתוח/ יהודה עמיחי) או פשוט: "אין לי מילים לתאר את האושר הזה." (רדיו בלה בלה, החברים של נטשה) […]
משפחה של חברים שלי היא משפחה מיוחדת, מאושרת לפי דרכה – דרך המשחק. במשפחה זו, משחק הוא לא עוד אחת משלל פעילויות פנאי אלא צורת חיים עיקרית. למשחקים מוקדש חדר מיוחד ומרכזי ובו שולחן סנוקר וכדורגל שולחן אבל הם מתרחשים – משחקי לוח, קופסא, קלפים וספורט – גם בסלון, במטבח, […]
הקופסא השחורה אשר נמצאת במטוס הינה אחד הגורמים האחרונים שניתן לבדוק במקרה והייתה טעות. אלמנט הבדיקה בו משתמשים כאשר משהו כלשהו קרה במטוס ללא ידיעת הנוסעים, הטייסים והמפקחים. על אף שמעולם לא יצא לי באופן אישי לבחון ולבדוק קופסא מסוג זה, אני רק יכול לדמיין את מקבץ אמצעי החישה שהייתי […]
כולנו זוכרים את המחשב הראשון שהגיע הביתה בילדותנו, את המסך השחור והתוים הירוקים, את המשחקים הראשונים ששחקנו בהם, את הפלופי דיסק עם נפח הזכרון העצום של כמה קילובייטס בודדים. אנחנו נזכרים ומגחכים. כמה פרימיטיבי כל זה נראה היום, ואיך התלהבנו אז והרגשנו ששיא הטכנולוגיה נמצאת ממש מתחת לידיים שלנו. אם […]
השבוע ישבו שלוש נערות על מדרגות ובחנו את כפות ידיהן. אחת מהן אמרה "אני לא יודעת למה אבל קו החיים שלי נורא קצר. הייתי אמורה למות מזמן." השנייה אמרה "לא, זה לפעמים פשוט מעיד על שינוי גדול, לא חייב להיות מוות." הבחורה קצרת הקו שתקה קצת ואמרה "אולי זה הצבא". […]
מציאות חדשה: באופן מפתיע הפכתם להורים קצת לפני הזמן ולכן הילד שלכם יבלה את החודשים הקרובים מחובר לצינורות בתוך קופסת פלסטיק. אין הרבה שאתם יכולים לעשות עבורו כרגע מלבד… לשחק בציצים. אחת מהבאז-וורדז היותר מעצבנות של השנה החולפת היא גיימיפיקיישן (Gamification) או מִשׂחוּק. בגדול זה מושג בכלכלה התנהגותית שהפך לטרנד […]
הייתי חמישה ימים בלונדון ויש הוכחות מצולמות (כמעט) לכל רגע. לא בקרתי בלונדון כבר קרוב ל-12 שנים ואחד הדברים שממש השתנו הוא כמות המצלמות במעגל סגור המפוזרות בעיר. מדובר במדינה הכי מרושתת במצלמות בעולם (4.2 מיליון, מצלמה על כל 14 תושבים וזה הולך להיות מוכפל בשנים הקרובות). ספרתי, באוטובוס קומותיים […]
יושבת באוטובוס קו 46 מתחנה מרכזית תל אביב ליפו, צפיפות לחה של אוטובוס ביום חם-מהביל. מסתכלת החוצה דרך חלון האוטובוס לעבר הרחובות הססגוניים 'דרך יפו'-'אילת'-'רזיאל' ורואה שורה אחידה של בובות בחלונות ראווה, עוטות מבט זגוגי. מישהו שואל על מגדל השעון, הוא לא יודע עברית ומנסה להסביר לנהג "קלוק קלוק". אני […]
אני מכירה א/נשים שגדג'טים עושים להן את זה. לי יש אישיות התמכרותית, אין מנוס מלהודות, אבל יחסיי עם אחד מהחפיצים היותר נחשקים בעידן המודרני שצנח עליי משמי המטריאליזם הפילנתרופי דווקא מעמיד את הקביעה הזו בסימן שאלה. שהדי במרומים שהקדשתי שלל מאמצים, אך להוותי טרם עלה בידי להתמכר בהצלחה לאייפוד טאצ'. […]
אחד המורים שהשפיעו עלי הכי הרבה בלימודי העיצוב שלי בלונדון היה פרופ' ויליאם ניומן. הוא בילה את מיטב שנותיו כאיש מחקר ופיתוח של חברת Xerox PARC, ניומן הוא אנתרפולוג, איש של שטח. הוא מתלווה לאנשים בעבודתם ולומד אותם, חוקר לעומק את חיי היום-יום שלהם ומתוך זה הוא חושב על פתרונות עיצוביים. גישת המחקר הזו מכונה גישה איכותנית (Qualitative Research) השונה מן הגישה הכמותית (Quantitative Research) שאנחנו בדרך כלל מכירים, ומתוכה יכולים לעלות רעיונות מעניינים וחדישים.
לאחרונה אני לא מבין מה אנשים אומרים. פשוטו כמשמעו. אנשים מדברים ואני אפילו לא מצליח לזהות את השפה. וזה לא שאני לא מכיר שפות. אני גם לא כותב כאן על אנשים שעוסקים בתיאוריה וביקורת, בקירקגור או בוויטגנשטיין. סתם אני מסתובב בעיר ולא מצליח להבין מילה. וזה לא שאני לא שומע […]
שלום. אתם רעבים. הידעתם? אתם גוועים ממש. לא מרוב מחסור באוכל, אלא בגלל חוסר זמן. Time Famine, קורא לזה החוקר הארווי מולדובסקי, מנהל המרכז לשינה וכרונו־ביולוגיה באוניברסיטת טורונטו. על־פי חוות דעתו המלומדת "אין לנו מספיק שעות עירות כדי למלא את כל הציפיות שהחברה המתועשת מציבה בפנינו". קשה קצת לתרגם את […]
למרות השנים הרבות של הודעות טקסט, אימיילים ושאר צורות כתיבה במדיום האלקטרוני, אני מוצאת את עצמי ממשיכה להתלבט בשאלות של טון ואינטונציה בטקסטים המוקלדים האלה. והנה, כתיבת הפוסט הראשון כאן מעלה את ההתלבטות שוב. שלום אנטייטילד! או שמא – שלום אנטייטלד :) או סתם ככה – שלום אנטייטלד. סימן הקריאה […]
