עיצוב גרפי, תקשורת חזותית, גרפיקה – תקראו לזה איך שאתם רוצים. אנחנו מדברים על להניח אובייקטים על קובץ. להיות אחראים לסדר של הדברים בתחום הזה של הקובץ, שאינשאללה יום אחד יהפוך ליצור בעולם האמיתי.
כבר עבר לא מעט זמן מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון שלי. זה לא שלא רציתי לכתוב. רציתי. אפילו היו לי נושאים. אבל בכל פעם מחדש התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה והכנסתי הביתה את העיתון ואז המציאות הוטחה בפניי בכל הכוח והאלימות שלה וגרמה לנושאים שלי להיראות חיוורים ודהויים ובעיקר לא רלבנטיים. […]
בתחילת יולי נסעתי לצפון הרחוק כדי לבקר בתערוכת הבוגרים של המכון לאמנויות במכללת תל חי. בדרך – לדעתי זה היה ליד יוקנעם, אבל אני לא בטוח -עברתי ליד מסעדה סינית. היה לה שלט אדום עם כיתוב צהוב בפונט שניסה לדמות (בהצלחה, יש לומר) תחושה של אותיות סיניות. מה שהפתיע אותי […]
יהיה נאיבי להצהיר שהמיתוג כרגע גוסס. יהיה יותר מדוייק לומר שהוא משנה את פניו. כבר איזה שלוש שנים שזה עומד על קצה הלשון. תחושת ההתפכחות מקסמו הולכת ומתחזקת. זה מתחיל בתחושת שובע מהחותם המוקפד. מאיזה רעב וגעגוע לרישול קל – לעשייה נאיבית יותר, בתולית. הדיס-התאהבות הזאת כמובן בעיקר מורגשת, כמו רומן […]
במשך שנים חייתי תחת האשלייה שתפקידי בחיים כמעצבת הוא לייצר עיצוב מעודן, למצוא את התרבותי והחכם בכל פרויקט – לצקת משמעות חדשה לתוך המוצר, להבריק בהחלטות מפתיעות שמוציאות דברים מהקשרם. לאחרונה אני מוצאת שיש איזו חכמה בהיעדר עיצוב, ואני לא מתכוונת לנון דיזיין המוכר שכולנו סוגדים לו. במיתוג מבוסס נון […]
אנשים צריכים סיפורים בעיקר כדי לדעת איך לחיות. אנשים צריכים את הקטלוג של איקאה כדי לדעת איך לחיות. "אם אתם רוצים להכיר מישהו באמת, היכנסו אליו הביתה. הביטו בספרים שעל המדפים, הציצו בתמונות התלויות על הקיר ורחרחו מסביב לארון התרופות, אם יש לכם אומץ." — קטלוג איקאה, 2010 לכולנו יש […]
המילה "תוכן" שגורה בפיהם של רבים לאחרונה, היא מגדירה משהו מאוד נחשק וערטילאי בעידן האינטראקטיבי. יש הקושרים את העיסוק האובססיבי בנושא הזה בפריחת תרבות הבלוגים והרשתות החברתיות. ההתייחסות לתוכנת הפלאש כאל מחלה, ההכרה בכוחה של המילה הכתובה באייצ' טי אם אל. הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לגעת בכמה שיותר אנשים, לייצר […]
"חג המולד בערבה ואדון אדוורדס הביא (בשמו של סנטה קלאוס) מתנות ללורה ולמרי. בגרביים היו […] שתי חבילות קטנות. הן פתחו את העטיפות ומצאו בהן עוגיות קטנות דמויות־לב, שעל ציפויין העדין והחום היה זרוי סוכר לבן. גרגירי הסוכר המתנוצצים, הפזורים על העוגיות, דמו לפתיתי־שלג זעירים. העוגיות היו יפות מדי לאכילה. […]
1. לפעמים נדמה שזה רק עניין של זמן עד שאנשים יתחילו להגיע למנתח פלסטי עם תמונת הפרופיל שלהם מהפייסבוק ויגידו "דוקטור, ככה אני רוצה להיראות". 2. מסתבר שיש פסבדו־מדע כזה, פרסונולוגיה, לפיו ניתן ללמוד מניתוח תווי פניו של אדם על אישיותו. כבר בספר יחזקאל מחלקים את פני האדם לארבעה סוגים: […]
הדיאלוג הפרטי שלנו עם המחשב הוא לא עניין של מה בכך. שנים של מערכת יחסים עם הדסקטופ הפרטי מייצרות סביבת עבודה שמורה ומוגנת שמכילה את כל תכונות האופי שלך בתוך רזי התוכנה. זה אולי מסביר מדוע תמיד מקוננת אצלנו חרדה קשה בכל הנוגע לאיבוד תוכנה, לנפילת המחשב. המחשבה על התחלה […]
אפשר לכתוב על זה דוקטורט, אבל צריך יהיה לחלק לקוראים המלומדים שקיות הקאה. זו הכלאה לא קדושה בין פרסומת ל"סרט תיעודי" (documercial), זה אימפריאליזם תרבותי יהיר, חסר בושה ואידיוטי. סרט אונס. אני לא מצליח לכתוב על זה משהו רהוט ומלומד. זה פשוט מעצבן אותי. גס ואלים מכדי להתעלם מזה, מגעיל […]
על מנת להדגים את האחריות הכבדה של המעצב הגרפי, ברצוני להביא לפניכם ניתוח כירולוגי (קריאה בכף היד) של כף היד הפופולארית במחוזותינו – היא כף היד העוצרת. את הניתוח ערכתי (באופן שרלטני אך מלא רצון טוב), באמצעות ספר ההדרכה המצויין: "קריאה בכף היד" (מאת סאשה פנטון ומלקולם רייט), מתוך הצורך […]
בשיטוטיי ברחובות לונדון, נסוך על פניי חיוך תמידי למראה הטיפוגרפיה המעודנת על חזיתות החנויות. אולי זה משום שהשילוט הלונדוני הרבה פעמים נדמה כנעשה לאחר יד, הוא פשוט שם – לא מתאמץ להיות, נאמר בצורה צנועה, הומוגנית לרחוב ולבניין. כן, שילוט ברב חלקי העולם המפותח הוא תחום עמוק – אמנות בפני […]
כמו כל בחירה הרת־גורל, דירוג חמשת הדגלים הטובים בעולם הוא עניין מורכב. תהליך הסינון וההתלבטות גרר לא מעט שינויים וחרטה, ואף שביתה מכל מלאכה אחרת פרט לצפייה בתוכנית 'מסע עולמי – הקריביים', עד השלמתה של הרשימה שתוצג בפניכם בהמשך. אפילו אם מצמצמים את ההתייחסות לדגלי מדינות בלבד, מדובר בערך במאתיים […]
1. בגיל ארבע עשרה קראתי את התפסן בשדה השיפון בפעם הראשונה. קיבלתי ליום ההולדת עותק של התפסן עם הכריכה הכחולה צהובה העצבנית ומאז קראתי בו שוב ושוב. העותק שלי כבר התחיל להתפרק מרוב שעבר ידיים והתמלא כולו בסימונים, הערות וקיפולים בשולי הדפים. 2. רציתי לצרף לפוסט הזה תמונה של הכריכה […]
