בשיטוטיי ברחובות לונדון, נסוך על פניי חיוך תמידי למראה הטיפוגרפיה המעודנת על חזיתות החנויות. אולי זה משום שהשילוט הלונדוני הרבה פעמים נדמה כנעשה לאחר יד, הוא פשוט שם – לא מתאמץ להיות, נאמר בצורה צנועה, הומוגנית לרחוב ולבניין.
כן, שילוט ברב חלקי העולם המפותח הוא תחום עמוק – אמנות בפני עצמה, שמוקדשת לה חשיבה תעשייתית ואדריכלית, בדיוק כשם שעוסקים בתכנון החלל של החנות. אז למה אנחנו כל כך מאחור?
באמת יש כאן סוג של אניגמה – ככלות הכל נדמה שהשתפרנו מאוד בכל מיני תחומים בשנים האחרונות, ואילו רק השילוט נופל בין הכיסאות.
משהו עצוב קורה בין שלב הכוונה ליישום. כשבעל העסק הישראלי, אינטלקטואל ליברל ככל שיהיה, מגיע לשלב השילוט בפרויקט שלו, הוא חש מחויבות עזה לספק עדר דמיוני של ישראלים שהוא שומע במחשבותיו, צובאים על חנותו – מתלוננים על חוסר קריאות, חוסר בולטות וכיוב'. מתוך תחושת אחריות לאומית משולבת בחרדה תהומית – בעל העסק ישמע בעצתם של ה"איציקים" מחברת השילוט אשר תמיד יסבירו לו באסרטיביות ובהגיון רב שיש "להגדיל להגדיל" את הכותרת, להבליט את השלט ואם אפשר להוסיף הילה מסביב לאותיות אז מה טוב.
כמו בתחומי ייצור אחרים, דור השלטים הותיקים אשר באו ממסורת ארוכת שנים, נכחדו ואותם החליפו המכונות, הפלוטר סכינים והתאורה הסגולה. אם זה לא מספיק, עיריית תל־אביב מנחיתה עלינו מלמעלה הנחיות מפורטות לגבי גודל האות העברית שצריכה להופיע בשלט, כמו גם היחס באחוזים בין השפה העברית לאנגלית. אם חושבים על זה מעט יותר לעומק, חייבים לשאול: מדוע בכלל לעירייה יש שליטה כל כך דקדקנית על החלטות עיצוביות מהסוג הזה?
אז כמובן שיש פה אישיו רגיש, שנוגע לשימור השפה העברית בנוף העירוני, ובלימת האמריקניזציה הקשה שאנו עוברים כתרבות. אבל מי מגדיר את הגבולות? בסופו של דבר כל בעל עסק צריך להיות רשאי להחליט באיזו שפה יהיה שם העסק שלו, כמו גם הלוגו שלו.
שיטוט קצר בעיר מסגיר כל מיני מקרי אבסורד הזויים, בהם בעלי העסק נדרשו לתרגם את הלוגו שלהם לעברית, בגודל זהה ללוגו האנגלי הקיים. החוקים החדשים של העירייה מסוכנים לחזות העיר. לא רק שהעירייה כופה עלינו עיצוב גרוע – היא מלכלכת את הנוף העירוני ומייצרת שילוט עמוס ולא ממוקד.
הנסיון מלמד שתהליכים בעיצוב הם מחזוריים – כשייגמר הטרנד של לוגואים באנגלית, יכה שנית הלוגו העברי וכך גם שילוט אותיות בודדות צנוע ונחבא אל הכלים (האם קרב היום??) חוק כזה או אחר לא ישנה את הרגלי השימוש בשפה ולא ימנע תהליכים שקורים מעצמם.
ואם בעל העסק יחליט שהוא אינו רוצה לצעוק את השם שלו באורות נאון, אלא לכתוב אותו בקטן קטן – הוא צריך להיות רשאי לעשות זאת.
נקודה חשובה ומעניינת. טרם יצא לי לראות, אבל נאמר לי שבקניון (או שדרות?) ממילא בירושלים יישמו בהצלחה קו אחיד, ברור ויחסית נקי לכלל השילוט של החנויות במתחם. זה בטח לא לונדון, אבל אולי זה יותר טוב…
הלוואי ושילוט חנויות היה הדבר היחיד שיש לנו לקנא בו אצל הלונדונים.
כיף לקרוא. ניכר שזה ממש מפריע לך ותמיד טוב לדעת שיש פה בארץ מעצבים עם אחריות – שאיכפת להם מהסביבה העירונית שבה אנו חיים.
יכול להיות שאין לנו מה לעשות כנגד ה"איציקים" למיניהם – אני בספק אם אפשר לחנך אותם, אבל אם יהיו יותר מעצבים שיבינו שזה בסופו של דבר תלוי בנו המעצבים ועל אחריותם להתעקש ולשמור על אסתטיקה ועל ניקיון חזותי… אולי יהיה פה שינוי.
מסכים מאד. באותו הקשר – השימוש הקיצוני בתאורה, במיוחד בשעות של אחרי יום העסקים. אחת הדוגמאות הקיצוניות – מתחת לבית הדירות המשופץ בקפידה בסגנון "באוהאוס" , על דיזינגוף מול הלנה רובינשטיין – יש מכולת/סופר קטן שמפציץ את הקיר הלבן באור חזק, לדעתי גם לאורך כל הלילה.
מסכים איתך, פוסט מצויין אהבתי
אז בגלל זה קופי בין הוסיפו כיתוב גם בעברית לפתע פתאום!