על הסמל ההסטורי-מקראי של סוכת שלום אפוסים הירואיים, פסלי גיבורים, שערי ניצחון ומונומנטים המפארים כיכרות – מלמדים על התרבויות שיצרו והציבו אותם – שניצחון במלחמה, עבורן, הוא ערך עליון. וכשניצחון הופך לאידיאל, זה כמעט טבעי (לא עלינו) לצאת למלחמות. אבל כשהשלום הוא משאת הנפש – הערכים הם כמובן אחרים: […]
"Non-Places" הם מרחבים של תעבורה ותנועה אשר משוללים מכל משמעות הסטורית וסמליות חזקה. אם מקום יכול להיות מוגדר כיחסי, הסטורי ונוגע בזהות, אזי מרחב אשר אינו יכול להיות מוגדר כיחסי, […]
לפני שנה עברתי על החשבונות וגיליתי שאני משלמת די הרבה תמורת מנוי למהדורה המודפסת של עיתון הארץ. חשבתי על זה קצת והבנתי שזה מגוחך להמשיך ולשלם על העיתון, בשעה שאני עוברת על הכותרות במהירות על גבי מסך האייפון בזמן מזיגת הקפה הראשון של הבוקר, וכשאני כבר טורחת להכניס את העיתון היומי, הכותרות שלו נראות לי אנכרוניסטיות.
שנת 1989, גיל 21, עומד בכביש החוף עם הפנים צפונה בין נתניה לגבעת אולגה. סיאט מרבלה אדומה, איתות אזהרה, משולש, ממתין לגרר. ככל הנראה ימיה האחרונים של המכונית המשומשת הזו […]
ביקורת דרכונים בכניסה אל מוזיאונים. תחושה כזו שבודקים אותך, שאתה באמת כשר להכנס, שניה לפני שממריאים... הכרטיסים כבר בכיס כשנכנסים פנימה וספק מחפשים ספק נתקלים במבטים קצרים עם מי שיושב בחלל החדר- על כסא בודד, או מול שולחן ומחשב בגלריות לבנות. רצפות בטון ופרקט. חיפויים יפים או פחות של כבלים מאריכים. כל אלו לוקחים אותי הלאה
כל בוקר אני עוברת בדרכי בתחנת הרכבת ברחוב ליברפול (אני גרה בלונדון). זו תחנת רכבת גדולה, של פעם. תקרה גבוהה, המון רכבות. נחיל אנשים: חלקם עם תיקים, ממהרים לעבודה, אחרים […]
בין השנים 1995-2000 גרתי ולמדתי בצרפת. כל שנה הייתי חוזרת לארץ לחופשת הקיץ ובנוסף עוד פעם או פעמיים במהלך השנה לביקורים קצרים. כך במשך חמש שנים. החיים בסטרסבורג היו נפלאים, […]
1.יצא לי כמה פעמים לאחרונה להיקלע לשיחה על מיתוג ערים בישראל. לכל מי שחי בעיר גדולה בישראל יוצא להיתקל לא מעט בתוצרים של מיתוג ערים בישראל. שאלה שצריכה להישאל כשניגשים […]
**** רוּחַ כְּבֵדָה וְאָנִי חָש מְעוּנָן חֶלְקִית עַד בָּהִיר עִם עַלִיָה קִיצוֹנִית בַּלָחוּת. נִקְנֶה בָּית בְּבֶּרְלִין בְּמֶחִיר סָמְתִ'ינְג סְפֵּיישֶל בְּמֵרְכָּז הַעִיר כַּכָה בִּשְבִיל הַנְשָמָה. אֶת הַכָּבוֹד הַאָבוּד שְאַבָד בַּטֶרְמֶינָל תַּשִיב […]
את הטרמינל הזה רואים היטב מן המטוס. וכאן, היטב, בתצלום מן האוויר. והיטב רואים שצורתו כצורת כּף רגל: מדובר באתר התכנסות שְבָּנו בני ישראל בהיכנסם מֵעֵבֶר הירדן, דרך ואדיות הרי […]
יותר ויותר דימויים דו־ממדיים מקיפים אותנו מכל עבר. את הגירויים הוויזואליים שלנו אנחנו חווים בעיקר דרך אמצעי תיווך של מדיות משטיחות – טלוויזיה, עיתון, אינטרנט וכו' – המשעתקות את העולם שלנו ואת העצמים שבו. לפני המצאת הצילום ראו העיניים שלנו את העולם הממשי שקיים סביבנו; היום מוצרים מתחבאים בתוך אריזות אטומות כשעל גבם דימוי של המוצר שאמור לצפות לנו בפנים. פעם עוד היה חלון שקוף על האריזה של הבמבה והיום יש תמונה של במבות. נראה שאם האריזה של המוצר נראית טוב, חשוב לנו פחות המראה של הדבר האמיתי, משום שהוא ממילא ייעלם תכף בתוך הבטן שלנו. לפעמים קל לשכוח שזו לא מקטרת, וזה רק הולך ומסתבך...
שתים-עשרה שנים הקדיש רבי עקיבא ללימודים בבית מדרש עד שביקש לשוב הביתה לרחל, לראשונה. שהיה רבי עקיבא רועה צאן אביה של רחל ולא עסק בתורה, ואמרה לו רחל: "אתקדש לך […]
ראש השנה לאילנות קרב ובא, ואנטייטלד מחפש חושבות/ים חדשות/ים כדי לרענן את שורות המגזין וכדי לאייש כמה מהמשבצות הפנויות. בניגוד לפעמים קודמות שבהם פנינו לאנשים באופן אישי והצענו להם לקחת […]
כשמצלמים סרט בפורמט בינוני, שגודל הפריים בו (הנגטיב או השקופית) הוא ששה סנטימטרים על ששה סנטימטרים, מתקבלים שנים עשר דימויים. (למשל במצלמות Hasellblad או Holga). בפריסה של הדימויים רואים לפעמים פריימים עוקבים שמהווים סיטואציה מתמשכת, לפעמים הריבוע (6x6) מסתכל לעבר, לפעמים מדמיין דבר מה עתידי. הנה "קונטקט מחשבתי" של שנים עשר פריימים:
