על הסמל ההסטורי-מקראי של סוכת שלום
סוכת שלום. מורן שוב, גני עם, 2001
אפוסים הירואיים, פסלי גיבורים, שערי ניצחון ומונומנטים המפארים כיכרות – מלמדים על התרבויות שיצרו והציבו אותם – שניצחון במלחמה, עבורן, הוא ערך עליון. וכשניצחון הופך לאידיאל, זה כמעט טבעי (לא עלינו) לצאת למלחמות.
אבל כשהשלום הוא משאת הנפש – הערכים הם כמובן אחרים: בהכרח של הומאניות, ענווה ושיוויוניות. בהכרח סמלים צנועים ולא הירואיים, בהכרח פשוטים ולא מפוארים.
כזו היא הסוכה – מבנה ארעי, פשוט וצנוע: ארבע פינות, ארבעה או שלושה קירות-בד או ענפים וסכך לשמיים. הסוכה פתוחה ואין בה דלת, כלומר, מעצם הווייתה היא מזמינת אורחים.
היושב בה מתמזג עם הטבע, עם אורותיו, ריחותיו, צליליו. הוא מתמזג עם הסובב אותו ואינו מנותק ונבדל לעצמו. החלל הפנימי של הסוכה מצומצם ואחדותי – אין בו חדרים, אין בו קירות, כל הנוכחים יושבים מאוחדים במחיצה אחת.
שלא כמו מבצר או ארמון (או מקלט או חדר אטום) – הסוכה אינה מספקת הגנה – ולכן אפשר לשבת בה בביטחון ובשקט ולקבל כל אורח, רק בימים טובים, ימים אידילים, ימים של שלום.
יפה.
"פשוט וצנוע"
ו"יפה."
אולי מחאת הקיץ שתבוא עלינו לטובה תתחיל עם סוכות בשבועות ותתתכנס לשינת החורף עם אוהלים בסוכות