שתים-עשרה שנים הקדיש רבי עקיבא ללימודים בבית מדרש עד שביקש לשוב הביתה לרחל, לראשונה. שהיה רבי עקיבא רועה צאן אביה של רחל ולא עסק בתורה, ואמרה לו רחל: "אתקדש לך עקיבא. צא ולמד". וכעבור שתים-עשרה שנים, בדרכו הביתה בחברת שנים-עשר אלף תלמידיו, שמע את רחל אומרת (ולא ראתה ששומע): "לוּ שמע בעצתי היה לומד עקיבא שתים-עשרה שנים נוספות". שב על עקביו.
ובחלוף שתים-עשרה השנים, ועשרים וארבעה אלף תלמידיו עמו, שב סוף סוף רבי עקיבא לביתם. ויצאה רחל לקבל את פניו. דחפוה תלמידים. אמר להם: "עזבוה. שלי ושלכם – שלה הוא." בשל ארבע המלים הללו אני מוכנה להקשיב לסיפור הזה עוד ועוד ועוד.
ועוד: חשבתי על שיר שאני תמיד אוהבת; אולי בשל התמונה הפותחת אותו: "הנה הנה גגות הכפר, משם לפני שנים נלקח, סוף סוף הוא שב הביתה, אחרי שנים רבות כל-כך. / ליושינקה, ליושינקה, ליושינקה, הו היכן את ליושינקה, הוא שב אליך ליושינקה, מדוע לא חיכית לו? / … הוא שב אליך ליושינקה, כי את הבטחת לו לחכות… (גרסה עברית: דן אלמגור).
אבל זה קורה ברוסיה הקרה, ורבי עקיבא ורחל בארץ ישראל; בגליל; קרוב לטבריה; וסיפורם מסופר בתלמוד הבּבלי ארבע מאות שנים מאוחר יותר (מאה חמישית לספירה), שזה אלף ומאתיים שנים אחרי הומרוס והאודיסיאה (מאה שמינית לפנה"ס). אך פּנלופּה אינה רחל, ואינה יוצאת כמוה לקבל את פני אהובה. ועקיבא אינו אודיסאוס, ומלחמת טרויה שלו ומסעותיו – לימוד תורה.
ויותר: אלו לא שתים-עשרה השנים היחידות בּבּבְלי. רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא, התחבא עם בנו, רבי אלעזר, מפני הרומים, שתים-עשרה שנים במערה. ושתים-עשרה שנים היו לומדים תורה. וכשסוף סוף יצאו – נבהלו מחיי העולם הזה, וחזרו למערה וישבו בה ולמדו שנים-עשר חודשים נוספים. ובתלמוד, אלה לא השנים-עשר האחרונים.
והסבר: 12 הוא מספר נוסחאי בתרבות. וכמו המספרים 3, 7, 10 ו-40 הוא מסמל רעיון. 12 (על כפולותיו 24, 120) מסמל שלמות. מקובל לראות במספר נוסחאי אמצעי ספרותי ולא עובדה בעולם. אבל יש והיו דברים.
לפי ויקיפדיה גם הכפולה 60 (שניות, דקות) היא חשובה ואפילו שימשה בסיס לספירה הבבלית. וכמובן שזה מסתדר היטב עם תזת השלמות. ועוד עבור תזה זו: המילה "תריסר", שמסתבר שקיימת בעוד שפות חוץ מן העברית. ושנים עשר השבטים שהופיעו אצל עינת, שנים עשר השליחים, ספר תרי עשר, ושנים עשר האינצ'ים ברגל, שתים עשרה כיתות בית הספר, והניקוד המקסימלי באירוויזיון – כולם מסתדרים עם הנושא של השלמות.
ואז נשאלת השאלה למה? 10 הרי כל כך יותר מתבקש. האם היו לבני האדם פעם 6 אצבעות? או שפעם ספרו צלעות (לבני האדם יש 12 זוגות של צלעות). האם כל הסיפור זה כמה פעמים מולד הירח נכנס בשנת השמש (ומכאן חודשים ומזלות)?
ואם כן – בהנחה שההקבלה בין האישה ללבנה מתבקשת מאורך המחזור, האם 12 נושא בתוכו באופן מובנה ערך נשי? או שהערך הנשי הוא רק בשל גיל תחילת המחזור, שיש להניח שהוא הסיבה לגיל בת המצווה?
נ.ב. אם יש למישהי הסבר אבולוציוני על ההתאמה המושלמת הזאת בין אורך המחזור הנשי הממוצע לבין אורך המחזור הסינודי של הירח (29.5 יום) מאד אשמח לשמוע.
אבנר, אנחנו הלוא חלק מהטבע, ומגיבים לגרמיו. אנחנו כבר כמעט לא רואים או חווים את זה, כי נדמה לנו שאנחנו מושלים בו, אבל זה ההפסד שלנו. אנחנו גוף וחומר. אנחנו מורכבים בעיקר מנוזלים. וכשם שמי הארץ גואים ככל שהירח מתמלא כך גואים ומתמלאים הנוזלים ברחם הנשי. וכמחזור הירח מחזור האשה – ממלאות וגאות ופוריות להתרוקנות ושפל והתנקות.
קרוב לוודאי שפעם, כשחיינו בטבע, בבר, המחזור הנשי הקביל בין כולן והקביל למחזור הירח.
רגע, זה נראה לי פשוט כל כך, אז יכול להיות שזה לא מה ששאלת?
אבנר, בנוגע לשאלתך אודות למה 12 ולא 10, אני יכול להעיד מחוויותיי בעולם העיצוב הגרפי, החשבון והגימטריה, על כך ששתיים-עשרה נוח מאוד לעבודה כי הוא מתחלק ב-6/4/3/2/1 לעומת עשר שמתחלק ב-5/2/1. שתיים-עשרה מתחלק במספרים כמו 24/36/72, המתחלקים ב-8, 9 ומסוגלים להעניק אפשרויות רבות עוצמה כשמדובר בתת-חלוקות של תאים, מכיוון ש-12 הוא תולדה של ספרות זוגיות ואי-זוגיות 3/4. כך למשל, 72 יתחלק ב-36/24/12/9/8/6/4/3/2/1.
כמו כן, העובדה ששתיים-עשרה מתחלק ב-6 ו-3, וסכומו שוה 3, מציבה אותו על ציר 3/6/9. שלושת הספרות הללו חולקות רצף משותף משלהן, וכל מספר שנפגש עמן, משתלב מיד ברצף זה. לדוגמא: כל מספר שאכפיל ב-3 מיד יאפס את סכום ספרותיו לרצף 3/6/9. כל מספר שאכפיל ב-6 יאפס את סכום ספרותיו לרצף 3/9/6. במקרה של 9, כל מספר שאכפיל ב-9 מיד יאפס את סכום ספרותיו לתשע עצמו, בעוד שכשעוסקים בחיבור, 9 חסר משמעות ואינו משנה את סכום ספרותיו של אף מספר אליו הוא חובר.
אבנר-
הסבר יפה ששמעתי פעם נוגע למסחר-
מכיוון שידו האחת של הרוכל היתה עסוקה וודאי בשקילה- נהגו לספור על יד אחת כך:
קח את האגודל ותצמיד אותה פעם אחת לפרק התחתון של כל אצבע, קיבלת ארבע,
תעלה שורה ותספור את הפרקים האמצעיים- 8, ולבסוף הצמד את האגודל לקצה כל אחת מהאצבעות- והרי לך תרי עשר.
מורן – כמובן שחשבתי על גאות ושפל אבל פסלתי את זה כי מחזור הגיאות והשפל הוא לא 29.5 ימים אלא קצת יותר מ-12 שעות. יש אמנם הפרשים בעוצמת הגיאות והשפל כי הם שילוב בין כוחות הירח לכוחות השמש, אבל גם שם אורך המחזור לא מסתדר (זה מחזור של חצי חודש כל פעם).
בכל מקרה ההקבלה הפשוטה בין גאות נוזלים בתוך גוף האישה לגאות של הים לא מסתדרת – כי אז היינו צריכים לראות שינויים במחזור של 12 שעות בערך.
גם לא סביר שהחיים בטבע מול החיים בעיר משנים את השפעת גרמי השמיים על גוף האישה – שכן כוחות הגרוויטציה פועלים באותה מידה גם בתוך מבנים.
8 – מעניין. החלוקה ב-4 וב-3 משכנעת.
שפרה – מגניב מאד.