כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.
מיליונים הפליגו בספינות ונשימתם נעתקה כשקו הרקיע של ניו יורק ביצבץ באופק. אם היית בת כפר מהונגריה, או נער מדרום איטליה או אירנלד לפני מאה שנה, דבר לא יכול היה להכין אותך לעיר שבה בניינים מתנשאים עד הרקיע ועגלות נוסעות ללא סוסים. אחר כך בא הנסיון להתרגל לדרוך על האספלט, […]
פסח מתקרב ואיתו פריחה, לבלוב וכל המסביב, אל תתנו למראה התמים להטעות אתכם, ליל הסדר מתקרב ואיתו… כצפוי – דברים רגילים של ליל הסדר. הנה כמה עצות שבאמצעותן תוכלו לצאת מזה עם נזקים מינימליים. # אם יש לך דודה חנה שמחלקת נשיקות ומשאירה תערובת של רוק וליפסטיק על הלחי, אין […]
פומ"ו (2) – באנגלית זה כמובן עובד יותר טוב (עוד נחזור לסוגיה הזו), יש להם, שם בניכר, צירוף מילים המכיל את הפספוס של דבר מה מהנה (missing out), והתוספת החדשה היא רק החדרת אלמנט החרדה – הפחד שמא אנו בכל רגע נתון מפסידים משהו מוצלח יותר שהיה יכול להושיע אותנו […]
הפרויקט שלי בפסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב. טיילת בת-ים, סוף אוגוסט 2007 באמצעים אמנותיים פשוטים של צבע (הרבה צבע) תכלת, אדום ולבן, אובייקטים בנהר (גונדולות, סירות, איים בזרם, אווזים נחים על הגדה או צוללים במים) ו-24 שחקנים שגילמו את הדמויות המתנהלות לצד הנהר ובתוכו (גונדוליירים, דייגים, בת-ים, רועת אווזים, מגלה […]
מילים לחשוב ומילים לתאר, מילים לבנות ומילים לפרק, מילים לספר מעשיות, מילים רבות ואות ואות כדי להפיח בסופן רגשות בתבניות. רק צלילים אין לי, כמו מים, לחמוק ולהרוות. פעם, עת הייתי ילדה צרובת שמש, הייתי שמה פעמיי שלוש פעמים בשבוע למגדל הצריחים שלא היה גבוה במיוחד וצבעו אך מעט בהיר […]
"ניסית לחבר למערכת ת'גיטרה? אתה יכול לשמוע בסטריאו" "מה?", "לא יכול להיות". "כן, אתה יכול לשים ת'תקליט ולשמוע באותו זמן שת'מנגן" מסריח בכתה, כאילו מישהו שכח כריך בתיק שלו שבועיים, זה לא רחוק מהמציאות, כי תמיד יש אחד ששוכח משהו והמנקות לא תמיד אוספות את זה, אולי אורית שתמיד התיק שלה מסריח ויש […]
כשאומרים שלחיים יש כוח משלהם, יש בזה משהו. נכון שזו קלישאה, אבל גם אם היא לא נכונה לגמרי, או חלקית, העובדה שאיכשהו התחלתי לעסוק במוסיקה כחלק מהאמנות הפלסטית שלי, ובאמצעותה ייצרתי רשת הצלבות מורכבות בין פרפורמנס, ספוקן וורד וכתיבה, הם הפתעה גמורה בשבילי וגם… לא… כשהייתי קטן עשיתי הצגות בבניין […]
"בכל עיסוקיי באוצרות ובאמנות ובכתיבה אני מבקשת ומנסה להתקרב למה שמוסיקה עושה". כך מסתיים המדור הראשון שפרסמתי באנטייטלד, בדיוק בפברואר לפני שלוש שנים. כאן, שלוש שנים אחרי, אני מפרסמת שלושה וארבעה תצלומים מתוך הסדרה יוהנס מציף ומוצף, שהיא סדרת בת של הסדרה "טופוגרפיות במחברות ובספרים". יוהנס בראהמס, אם יורשה לי, […]
התגלגלת למפתן ביתי יחד עם עלי הסתיו ומזוודה בידך, ובה שלושה אגוזים ובהם שלושה סודות ורזים, כך אמרת. האחד גודלו כשל אפונה, השני גודלו כבֵּיצה והאגוז השלישי גדול כמו אשכולית, ואמרת לי ״היה מי שיפתור את סודם אין כמותו מאושר בעולם". חלפו הימים, חלפו מנגינות ומילים, אני הכנתי לך תה […]
בעבר, כמעט בכל משפחה היה אפשר למצוא איזה אספן/ית בולים נלהב/ת. מעבר לשימושם הפונקציונאלי, הבולים היו פריטי אספנות נחשקים, עליהם התנוססו פרחים, חיות, דגלים, סמלים, אירועים ומקומות שונים ורחוקים; אך הסיבה העיקרית להיותם מושא תשוקה היתה יופיים. המעצבים/ות הטובים/ות בנמצא היו ממוניםות על עיצובם והם עשו זאת בטיפול קפדני, רגיש ומלא גאווה. […]
כיצד להנחיל חינוך פגני לילדי קיבוץ יפתח? כיצד לחלץ קבוצת כהנים ממאורת הגריפין? מה הם הגבולות של נרטיבים אינטראקטיביים? איך קוראים קומיקס הפוך? זה עכבר? לא. זה ציפור? לא? לאחרונה יצא לי להשתתף בכמה מפגשים שעוסקים במקום של טכנולוגיה דיגיטלית בחינוך ולפוטנציאל הגדול שטמון בשילוב הטכנולוגיה בתהליך הלימוד. הדיונים הללו […]
אני לא אוהבת סודות. ודווקא הייתה למילה הזו את מלוא הפוטנציאל להתחבב עלי – הצימוד למילה ממתק למשל, או שם הפועל החביב "להסתודד". אולי זה מצלול המילה, חוֹלמית, סתומה למדי, מתחרזת עם ייצוא גופני לא אלגנטי. אולי כי סוד הוא משהו שילדים חולקים בלחישה רטובה על אוזן הממאנת להתמסר למעמד. […]
בסוף כבר חיכיתי לשמוע בכי חזק ומתמשך של תינוק. במקומו הגיע לאוזני בכי עדין, שנפסק כעבור רגע קט. רק אז הבנתי שכל ספרי ההכנה ללידה, הקורסים והשיחות שהיו לי עם נשים שילדו לפני, לא הצליחו לתפוס את מקומן של סדרות הטלויזיה והסרטים האמריקאים שגרו אצלי בראש. כרגע חוויתי את תמצית […]
בשנה השניה של לימודי צילום (ויצ"ו חיפה, 1990 ומשהו) נרשמתי לסדנת פרסום משותפת למחלקה שלנו ולמחלקה לעיצוב גרפי (אז עוד לא קראו לזה תקשורת חזותית). התרגיל הראשון היה לעשות פרסומת לאבקת כביסה. היינו בצוות שלושה: תלמידת צילום אחת ושני תלמידי עיצוב. יוני ויפעת היו שניים מן הכוכבים שם בכיתה, ועם […]
בשבוע שעבר פניתי אל מעצבות ומעצבים שאני מכירה ומעריכה, כאנשי מקצוע וכבני אדם, ושאלתי – "מה באת להביא לעולם?" (מבחינה מקצועית). כרגע הייתי מנסחת קצת אחרת את השאלה, פחות יומרנית ויותר מעשית, אבל זו השאלה ששלחתי בלהט הרגע. במידה ונדרשה הבהרה הוספתי – מה הדבר שחשוב לך להוסיף בעולם, לגרוע […]
