זה מזכיר לי סיפור, נדמה לי שיש אפיזודה כזו ב"בלי סודות" או "קרוסלה" (אולי ההשראה מחכמי חלם),
מישהו כותב מברק חשוב ובהול וכל פעם מוריד מילים כי זה נראה לו מובן מאליו – הפנייה אל הנמען מיותרת כי זה מגיע אליו ברור שזה אליו, המילה אני מיותרת כי ברור שזה הוא ששולח, לומר שבדחיפות זה ברור אחרת הוא לא היה שולח מברק.. כך הלאה עד שנשאר מברק בהול ריק מתוכן.
לאן נעלם הטקסט (אני מנקה בתים/עושה בייביסיטר/מנקה חלונות…) מהניירות?
או נכון לשאול: מי העלים?
או! בדיוק את זה אני צריכה. תלשתי ושמרתי
זה מזכיר לי סיפור, נדמה לי שיש אפיזודה כזו ב"בלי סודות" או "קרוסלה" (אולי ההשראה מחכמי חלם),
מישהו כותב מברק חשוב ובהול וכל פעם מוריד מילים כי זה נראה לו מובן מאליו – הפנייה אל הנמען מיותרת כי זה מגיע אליו ברור שזה אליו, המילה אני מיותרת כי ברור שזה הוא ששולח, לומר שבדחיפות זה ברור אחרת הוא לא היה שולח מברק.. כך הלאה עד שנשאר מברק בהול ריק מתוכן.
הי נעמי,
זה משכונת חיים….