אני נמצא כעת בסין, היכן שהאינטרנט מצונזר והאוכל בלתי צפוי בטעמיו. אך יותר מכל בולט לעין ואולי גם בגלל מהות הנסיעה, אלו הם תנאי העבודה ויותר מכך האנשים המבצעים אותה. כביכול זהו התגשמות החזון המערבי על אופניי ייצור, הפקה של מוצרים הנמצאים בפרסומות על ידי אנשים עם כפפות אצבע. מוצרים […]
והנה בארץ החופש "The land of the free and the home of the brave" כמאמר ההמנון שלהם, אנשים מתקיימים בחרדה מתמדת מתביעה אפשרית, מאבדן הביטוח הרפואי, מפדופיל, מחיידקים. לחרדה הזאת יש משמעות פוליטית: בישראל אפשר לצאת לרחוב ולמחות כי יש בטחון שהמבנה יציב. כאן התחושה היא שאם ינענעו את הסירה יתר על המידה, היא עלולה להתהפך לגמרי.
ברוח המחאה של השבועות האחרונים, כמה הצעות ראשונות לשינויים אותם ניתן להכניס במחלקות להוראת עיצוב כדי לקדם גם אצלנו רעיונות של צדק חברתי. אבל, בשונה מהטקטיקה בה נוקטים מארגני המחאה, שבוחרים לנתק בין מסרים חברתיים לפוליטיים ובין אחריות חברתית לסביבתית, ההצעות דווקא מנסות לחבר ביניהם. כי אי אפשר ולא כדאי […]
כמה נכתב ודובר בשאלה האם קיים עיצוב ישראלי ואם כן מה הם מאפייניו? ככל שהשאלות האלה נידונו יותר כך התרחקו התשובות והדברים תמיד נשארים עמומים ופתוחים בסוף הדיון. לכן נדהמתי לגלות בפרסומת של חברת רהיטים מקומית איך בשלושים שניות נענתה השאלה מהו עיצוב ישראלי ומהם מאפייניו. בחלקה הראשון של הפרסומת […]
הוא לא מוצא חן בעיני, הלוגו של המאבק. הוא לא חכם. הוא קרוב מידי למילים. כתוב "ב' זה אוהל", ורואים אוהל צהוב מאחורי ה־ב'. האוהל הוא משולש צהוב שיש לו שני משולשים צהובים קטנים בבסיסו, וכך אנחנו נרמזים שזה אוהל. אבל שמים לב אליהם רק אחרי הרבה מאד פגישות עם הסמל, ועד אז אתה פשוט רואה ב' יושבת בתוך משולש צהוב. בעל כורחי המשולש זורק אותי בכל פעם אל הצו־8 המפורסם ושאר מרעיו מהדואר הצבאי. אין צורך להסביר כמה קונוטציה צבאית מיותרת במאבק מהסוג המדובר.
נתחיל מהצפון יוגורט העיזים נגמר אז אחסנתי בתוכו את כל הטושים והעטים שלי. לשמאלם עט דיגיטלי לציור במחשב. למרגלותיהם יש שתי "עוגות" של דיסקים – ואפשר בקלות לראות שהסרט הראשון למעלה הוא מלאכים משמי ברלין. כוסות ריקות, יומנים, אטבי כביסה, בקבוק שמן פשתן, כלי עם מספריים ועוד טושים, קישוט מרוטש […]
לא פשוט להיות אנתרופולוג (או איש אקדמיה "קלאסי") במחלקה לעיצוב תעשייתי. הפערים בצורות החשיבה, בקונטקסט האקדמי, במטרות ובדרכי ההוראה משמעותיים. אולם, לצד הקשיים, השוני בתפיסות העולם מאפשר גם שיתופי פעולה מרתקים עם מעצבים בחוג. קורס המועבר על ידי שני מרצים, אחד המתמקד בהיבטים תיאורטיים (אנתרופולוג, חוקר תרבות, פסיכולוג) ואחד בהיבטים […]
השבוע ישבו שלוש נערות על מדרגות ובחנו את כפות ידיהן. אחת מהן אמרה "אני לא יודעת למה אבל קו החיים שלי נורא קצר. הייתי אמורה למות מזמן." השנייה אמרה "לא, זה לפעמים פשוט מעיד על שינוי גדול, לא חייב להיות מוות." הבחורה קצרת הקו שתקה קצת ואמרה "אולי זה הצבא". […]
היו ימים, אך הם השתנו והיו לימים אחרים וטוב שכך. פעם אלוהים/מלך/נשיא/מפקד… נתנו פקודה ואנחנו מילאנו אותה בדקדקנות. הכל היה חד, חד משמעי, חד גווני, חד כיווני, לא היה ספק שהלמעלה מכתיב ללמטה את הדברים. הכל היה מוכתב בספר, הוויכוח היחיד והגדול מכולם, שהוביל למלחמות אין ספור, היה רק לאיזה […]
מודעת אבל זה גם סוג של דד—ליין. המקף הזה שמפריד בין תאריך הלידה והמוות כמו בשיר של יהודה עמיחי הוא דד־ליין. ("אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו"). רציתי לכתוב "מחשבה מאוחרת", על מודעת האבל שבישרה בשקט שמילכה צ'יזיק נפטרה במאי השנה. יצאתי לחפש את השיר של יהודה עמיחי, רק כדי לגלות שקוראים לו "חתונה מאוחרת". הרבה מקרים מצטרפים בחיי לאחרונה. אולי אני רק שמה לב פתאום...
יש הרבה דברים שאפשר להגיד על עונת תערוכות הבוגרים שמסתיימת בימים אלו. את מה שהיה לי להגיד באופן רשמי אמרתי בכתבה שפרסמתי היום בגלריה. לזה הוספתי פוסט שפרסמתי בבלוג שלי שבו אברהם קורנפלד המוכר לכולנו מראיין אותי (!). ובכל זאת, אפילו שגם בכתבה וגם בפוסט נאמר לא מעט, תרשו לי להתעכב על נקודה אחת; או אם קצת להתחכם, על קצת יותר מ-700 נקודות...
בימים האחרונים, קצת אחרי שהפסיקו לדון על כמה עולה להחזיק פרה, כולם נהיו מומחי נדל"ן. מינהל מקרקעי ישראל, וד"לים, תשומות בניה, להפשיר את הסופרטאנקר, להקפיא את בעלי הבתים ועוד כהנה וכהנה הצעות קונקרטיות לצינון שוק הדיור הרותח. אז אם כולם כאלה מומחים אני חושב שגם אני יכול לנסות ולראות איזה פתרונות יכולה הספקולציה להציע למצוקת הדיור...
במסגרת התופעה של השתלטות חברות מסחריות על המרחב הציבורי בתל אביב, התקיים לפני כשנתיים פסטיבל "שוק לילה" בחסות "סלטי צבר" במדרחוב נחלת בנימין, שוק הכרמל, וכל הרחובות הסמוכים להם. כמו במבצע צבאי מדוקדק, הוקמו במהירות דוכנים, נחסמו חזיתות של חנויות שהפריעו לפעילות, והנחלה מותגה וחולקה לאיזורים וגזרות. מעבר לצבעי הירוק והשחור של המותג שעטפו את האזור, התאגיד גם דאג לתלות לוחות ממוספרים שסימנו את הכניסות והיציאות, וניסחו מחדש את התנועה במדרחוב.
בשבוע שעבר קראתי את הביוגרפיה של הצלם Felix H. Man, פוטו ז'ורנליסט יליד גרמניה.
מציאות חדשה: באופן מפתיע הפכתם להורים קצת לפני הזמן ולכן הילד שלכם יבלה את החודשים הקרובים מחובר לצינורות בתוך קופסת פלסטיק. אין הרבה שאתם יכולים לעשות עבורו כרגע מלבד… לשחק בציצים. אחת מהבאז-וורדז היותר מעצבנות של השנה החולפת היא גיימיפיקיישן (Gamification) או מִשׂחוּק. בגדול זה מושג בכלכלה התנהגותית שהפך לטרנד […]
בשנת 1970 עלה וירד מבימת הקאמרי המחזה הפרובוקטיבי "מלכת אמבטיה" מאת חנוך לוין. לאחר הורדת המחזה עקב מחאה ציבורית ותקשורתית וגל ביקורות חריגות בחריפותן, הוצא תקליט ובו שירי המחזה. דוד טרטקובר, אז מעצב צעיר בן 26, היה אמון על עיצוב עטיפת התקליט, והפתרון אותו הציע, היה חריג ופרובוקטיבי כמו המחזה […]
