במסגרת התופעה של השתלטות חברות מסחריות על המרחב הציבורי בתל אביב, התקיים לפני כשנתיים פסטיבל "שוק לילה" בחסות "סלטי צבר" במדרחוב נחלת בנימין, שוק הכרמל, וכל הרחובות הסמוכים להם. כמו במבצע צבאי מדוקדק, הוקמו במהירות דוכנים, נחסמו חזיתות של חנויות שהפריעו לפעילות, והנחלה מותגה וחולקה לאיזורים וגזרות. מעבר לצבעי הירוק והשחור של המותג שעטפו את האזור, התאגיד גם דאג לתלות לוחות ממוספרים שסימנו את הכניסות והיציאות, וניסחו מחדש את התנועה במדרחוב.
יש לי קשר מיוחד לנחלת בנימין, ההורים שלי גרים שם, ובאותה התקופה גם הסטודיו שלי היה שם. אני זוכר את הפסטיבל הזה כהפרעה גדולה לשכונה, כרעש רעיוני וחזותי מציק ומיותר. "לא פחות מעשרים טונות של חומוס וסלטים תקצה החברה לטובת הארוע, באזור השוק יוקמו באסטות "בוטיק" לצד הדוכנים של רוכלי השוק הקבועים" (יח"צ). אני זוכר היטב שרוב השכנים ובעלי העסקים שדיברתי איתם באותה העת לא היו מרוצים כלל מהעניין.
ביום שאחרי החגיגה, הנחלה והשוק חזרו לקצב הטבעי שלהם, העדות היחידה שנותרה לפסטיבל היתה החומרים הגרפיים שנותרו מאחור: באנרים, פליירים, ושילוט הכניסות והיציאות. להפתעתי הרבה, באופן ספונטני ובלתי מאורגן החלו רוכלים מהשוק, בעלי חנויות ודיירי השכונה לעשות שימוש חוזר בחומרים שנשארו, באנרים הפכו לסככות צל מאולתרות, ברזנטים ממותגים אוחסנו בבאסטות של השוק ושימשו לאחר מכן כחיזוק לגגוני הפח מפני הגשם. אבל השימוש המפתיע ביותר לדעתי היה בלוחות הממוספרים. האותיות האדומות המגושמות שהודפסו על גבי לוחות קאפה לבנים הפכו במהרה לרכיבים של תקשורת חזותית בסיסית ואמיתית. מוכר מיץ תפוזים מרחוב גרוזנברג הציג בחזית הדוכן שלו את הספרות 6,5,4 והוסיף מעליהם בטוש שחור "קטן, בינוני, גדול". מוכרת בדים מרחוב רמב"ם הציגה את המספר 8 בפתח החנות שלה והוסיפה בטוש שחור "כל השאריות ב" ,כמו כן, דיירים מיספרו מחדש את כניסות הבתים שלהם, החניות שלהם ועוד. התופעה הזו ריגשה אותי במיוחד מכמה סיבות, הראשונה היא תשומת הלב לטיפוגרפיה הזרוקה על המדרכה, אף שהיתה מגושמת ולא עשויה היטב, אנשים זיהו בה פוטנציאל לעבודה. שנית, האינטואיטיציה לשימוש חוזר שלא נובע מכל טרנד או אג'נדה עיצובית אלה מצורך אמיתי ומחסכון. והחשוב ביותר מבחינתי, היה הרצון הכן ליצור, לתקשר ולהעביר מסר חזותי. תושבי השכונה, באופן בלתי מאורגן אך מתואם באורח פלא, לקחו סימני כוח שהממסד השאיר מאחוריו, והפכו אותם לקולות חזותיים אישיים, שלוקחים מחדש בעלות על הסביבה שבה הם חיים.
ממתי סלטי צבר מייצגים את "הממסד" וממתי שאריות של זבל מיתוגי הם "סממני כוח". וממתי מחזור של פסולת מיתוגית הפך להיות לקחת "בעלות מחדש על הסביבה".
הרי כמעט כל הבסטות בשוק בנויות מחומרים ממוחזרים. ארגזי הפירות והירקות נאספים וממוחזרים, ערימות של סחורה שנשארה ובדים מושארות ככה שנזקקים יוכלו לבוא בסוף היום ולאסוף.
אני מרגיש שיותר הופתעת מזה שאנשים שחשבת לפשוטים הצליחו לחשוב על הרעיון לקחת את אותם מספרים ולעשות בהם שימוש חוזר שכביכול משנה את המשמעות שלהם (במקום מספר שער – מחיר). אבל בסופו של דבר המספר נשאר מספר והאנשים המדוברים אינם מטומטמים.
נהדר! פשוט נהדר :)
יפה!
סיפור טוב, כתוב טוב.
תן עוד!
אורית אבנר ואמיתי, תודה רבה !