התגלגלת למפתן ביתי יחד עם עלי הסתיו ומזוודה בידך, ובה שלושה אגוזים ובהם שלושה סודות ורזים, כך אמרת. האחד גודלו כשל אפונה, השני גודלו כבֵּיצה והאגוז השלישי גדול כמו אשכולית, ואמרת לי ״היה מי שיפתור את סודם אין כמותו מאושר בעולם". חלפו הימים, חלפו מנגינות ומילים, אני הכנתי לך תה […]
בעבר, כמעט בכל משפחה היה אפשר למצוא איזה אספן/ית בולים נלהב/ת. מעבר לשימושם הפונקציונאלי, הבולים היו פריטי אספנות נחשקים, עליהם התנוססו פרחים, חיות, דגלים, סמלים, אירועים ומקומות שונים ורחוקים; אך הסיבה העיקרית להיותם מושא תשוקה היתה יופיים. המעצבים/ות הטובים/ות בנמצא היו ממוניםות על עיצובם והם עשו זאת בטיפול קפדני, רגיש ומלא גאווה. […]
אני לא אוהבת סודות. ודווקא הייתה למילה הזו את מלוא הפוטנציאל להתחבב עלי – הצימוד למילה ממתק למשל, או שם הפועל החביב "להסתודד". אולי זה מצלול המילה, חוֹלמית, סתומה למדי, מתחרזת עם ייצוא גופני לא אלגנטי. אולי כי סוד הוא משהו שילדים חולקים בלחישה רטובה על אוזן הממאנת להתמסר למעמד. […]
בשנים האחרונות אני מלמדת קורס ב'גורן', החוג לעיצוב במכללת עמק יזרעאל, שנקרא 'פיתוח קונספט לפרויקט גמר'. מטרת הקורס ללוות את הסטודנטים בגיבוש הנושא ותהליך המחקר כשלב הכנה לקראת העבודה על הפרויקט. הדבר שמייחד את פרויקט הגמר הוא העובדה שכאן, אולי לראשונה, נדרש/ת הסטודנט/ית לא רק לייצר תהליך עיצובי אלא גם […]
בסוף כבר חיכיתי לשמוע בכי חזק ומתמשך של תינוק. במקומו הגיע לאוזני בכי עדין, שנפסק כעבור רגע קט. רק אז הבנתי שכל ספרי ההכנה ללידה, הקורסים והשיחות שהיו לי עם נשים שילדו לפני, לא הצליחו לתפוס את מקומן של סדרות הטלויזיה והסרטים האמריקאים שגרו אצלי בראש. כרגע חוויתי את תמצית […]
בשנה השניה של לימודי צילום (ויצ"ו חיפה, 1990 ומשהו) נרשמתי לסדנת פרסום משותפת למחלקה שלנו ולמחלקה לעיצוב גרפי (אז עוד לא קראו לזה תקשורת חזותית). התרגיל הראשון היה לעשות פרסומת לאבקת כביסה. היינו בצוות שלושה: תלמידת צילום אחת ושני תלמידי עיצוב. יוני ויפעת היו שניים מן הכוכבים שם בכיתה, ועם […]
