כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.
עד לפני 20 שניות (וחמישה ימים) חשבתי שאכתוב על העניין הבא: אתם מכירים את האנשים שמזמינים מכם עבודה ואתם שואלים "למתי צריך את זה"?, והם אומרים: "לאתמול"? עם אנשים כאלה אני לא מתעסקת. אבל בבת אחת, לפני 40 שניות, שלוש שורות וחמישה ימים (חמישה ימים כי שבת היום, ובעוד שש […]
אוסף של ג'אנק על המדרכה זה תמיד אירוע משמח. כשזה על הפינה של השדרה השניה ורחוב 11 – מדובר כבר בחגיגה. הצטרפתי לבחור ההודי שנבר בערימת המגזינים של פלייבוי וינטג'. הוא קצת התפדח כשראה אותי, תחב את המגזינים אל בין דפי ספר אמנות כלשהו והסתלק עם מעט השלל שהספיק ללקט. בשלב זה של היום טרם קראתי את תורתו של קארים ראשיד "Design your self" ומכיוון שכך, הרמתי קופסא נאה וצבעונית שהכילה מודל של ספינה להרכבה והמשכתי הביתה מאושרת. אילו קראתי הייתי יודעת ש: אסור לצבור חפצים.
תשע בבוקר. הליכה לעבודה. הרגליים, כמו המחשבות, מחליפות אחת את השנייה במהירות. אחת מתחילה, שנייה עוקפת ושוב ההיא מגיעה משום מקום כאילו חוששת להישכח. אל תדאגי מחשבה, לא אשכחך לעולם. חסרה בי היכולת להניח אותך בצד. גם אם ממש אשתדל, הסיכוי שתישארי שם קלוש ביותר. במיוחד אם את קשורה למה […]
מחשבה זו משתייכת לז'אנר הדברים שקודם החלטתי מתוך תחושה, ואז אני מתחיל לנסות להסביר. קצת ריברס אנג'נירינג אף פעם לא הרג אף אחד, חוץ מאלה שבטח כן. אני לא איזה גאון שחמט. אני מנצח אחד משלושה משחקים. יפה לא? (-לא). אבל זה לא משנה, כי יש שם מעבר לנצחון או […]
בכל פעם שממשלת הצללים, תאגיד-העל או מפרסם כלשהו רוצים לדחוף לנו משהו בניגוד לרצוננו הטוב, שיקול דעתנו, וההגיון הבריא, הם מציעים זאת בחינם, לעולם מציינים מפורשות ובאופן בוטה היותו של אותו דבר-מה נבזי חינם. ראשית, תפיץ התעשיה שמועות, ותיצור הדהוד תקשורתי על ידי תעמולה והשתלת סוכנימילוליים באזורים בעלי חשיבות מיוחדת. […]
באוניברסיטת סטנפורד נעשתה עבודת דוקטורט שחקרה האם אנשים מצליחים לזהות מנגינות מתוך תיפוף באצבע. אדם אחד מתופף מנגינה באצבע על שולחן ואדם אחר צריך לזהות את המנגינה מתוך התיפוף. המתופפים היו בטוחים שניתן לזהות את המנגינה בסיכוי של לפחות 1:2, בכל ניסיון שני המנגינה תזוהה. כלומר, לתחושת המתופף, התיפוף נושא בחובו את המידע על המנגינה בשקיפות שעשויה להיקלט על ידי כל אחד. בפועל הצליחו המקשיבים לתיפוף לזהות את המנגינה רק פעם אחת מתוך כ-40 ניסיונות. מדוע קיים פער כה גדול בין הערכת המתופפים לבין הזיהוי בפועל של המקשיבים לתיפוף? "קללת הידוע" – הידיעה משבשת את הערכת היכולת שלנו לתקשר עם חסר הידע.
אני טור. טור תמיד הוא מלבן, לעולם לא יהיה ריבוע ואפילו לא כמעט מושלם כמו ריבוע. נידון להיות מלבן. משתנה ומוכן למה שיכיל בתוכו. דופן אחת תמיד גדולה יותר מהשניה, דואגת לשמור על פער כזה או אחר, שלא יהיו אי הבנות, ושלא יהיה משעמם. מתח תמידי שלא נותן שקט. רק […]
זהו. אפשר לנשום עמוק. לסגור את הכפתור של הג'ינס. לחזור הביתה. לעבודה. לשגרת השעמום. השקט. עברנו את פסח בשלום, עם כל הקניידלך. הצלחנו לדלג בין המשפחות. איכשהו השנה כמעט כולם יצאו מרוצים. המנגל נגמר, הפרה יכולה לחזור לרעות באחו של עטיפות השוקולד. תמו המסיבות (לא שהלכתי) והזיקוקין (רק שמעתי) והקניות […]
בלילה, לאורך תפר התקרה והקיר שהפריד בין החדרים שלנו, זרח פס אור דק, זהבי, שסימן כי מעבר לקיר יש אור בחדר של אחי. הבית שוקט ושומעים אופנוע מרחוק מאיץ, ממטרה אִם מסתובבת, צב פוסע בדשא מתחת לחלון, אוֹחַ קורא בפרדס ליד, ופס האור מעיד שאחי קורא במיטה. החושך הוא תיבת […]
אבל הכי אני אוהבת לעקוב אחר השבילים הנסתרים שחתרו בעצים ובענפים חיפושיות הקליפה. אלו בעצם מחילות שהחיפושית הנקבה מכרסמת מתחת לקליפה בשביל להטיל בה ביצים. החיפושית בוחרת לעצמה ענף בעץ חולה או מתייבש או מת, ומכרסמת בו את דרכה, בשביל מרכזי וכלפי מעַלָה, כדי שהנסורת המיותרת (זו שהחיפושית אינה אוכלת) […]
עלמה חזרה אתמול מביה"ס עם דף עבודה, ובו דרישה לכתוב תאור ולצייר ציור בנושא "אם יכולת לעשות כל דבר, מה היית עושה?" במהירות רבה היא שלפה ממגירת החלומות שבראשה את ה"אני רוצה להגיע לחלל". והחלה לצייר את עצמה כאסטרונאוטית – עצומת עיניים – משייטת בין כוכבים וגלקסיות. מלאה בזכרונות נוסטלגיים […]
אני מתגוררת בטוקיו כבר כחמישה חודשים. רעידת האדמה תפסה אותי לבושה היטב לפני יציאה לסיבוב בשיבויה, צופה בעוד קליפ יוטיוב מטופש שנשלח אליי. דג השפמנון שחי מתחת לאדמת יפן החליט באותה שעת צהריים שלווה לשנות את תוכניותיי, להתהפך על משכבו ולנער היטב את כל הדירה על תכולתה ועליי. דלת הכניסה […]
החפצים עייפים
ולחשוב שהם היו כאן לפנינו
מה כבר אפריל?
כמה מקרים מן החיים
ושום גופה לא קמה לתחיה
מה שתמיד צריך לזכור
זה לברוח לפני הטקס
ואני חוזר
לפני הטקס
ואז לשמוע את השבועה מרחוק
וצעד אחד נוסף – לא לשמוע בכלל
בגלל רעשם של המכשירים שפועלים
...
איך מתחיל ריטואל עירוני? יום אחד קם אדם ומחליט לחבר מנעול לגשר, הוא כותב עליו את שמו ושם אהובתו ומשליך את המפתח לנהר. ריטואל אישי במרחב ציבורי. שנה מאוחר יותר, באותו מקום, הגשר כולו מלא במנעולים בגדלים ובצבעים שונים. אלפי זוגות מאוהבים, חורטים את שמותיהם על המנעול ומשליכים יחד את המפתח כסמל לאהבתם הנצחית. בביקור האחרון שלי בפריז, על ה־Pont des Arts גיליתי אלפי מנעולים מחוברים לגשר. חיפוש קצר באינטרנט מגלה שמדובר בתופעה עולמית. בערים רבות נוהגים זוגות אוהבים לקשור את אהבתם במנעולים באתרים שונים בעיר. לעיתים התופעה הופכת למטרד של ממש לרשויות המקומיות, כשהמשקל של כל המנעולים מתחיל להוות בעיה ואז מתבצעת פעולה עירונית בה מסירים את כל המנעולים. אבל את הזוגות אי אפשר לעצור, והם מיד חוזרים ונועלים את אהבתם לגשרים, שערים ועמודים.
אברהם קורנפלד שאל אותי אם יש אוביקט שאני קשור אליו אבל מוכן להיפרד ממנו. הנה תשובה לא מדוייקת. הבית של אמא שלי, על מרבית תכולתו, נשרף לפני כמה שנים. חלק מתמונות המשפחה שרדו. זה חשוב בהמשך. כמה שנים לפני כן, ההורים שלי עשו שיפוץ בבית. הם שברו קירות, הזיזו חדרים, […]
שבילים ודרכים הם הדימויים האהובים עלי מכל הדימויים כולם. שבילים ודרכים כמראות בנוף וכדימויים בעיני רוחי. דרך, אני חושבת, היא הַדימוי הארכיטיפי, הַמטאפורה המרכזית לתפישת הקיום שלנו. דרך היא דימוי הקשור בזמן ובמרחב; ותפישת הקיום שלנו – שהיא ליניארית, אקזיסטנציאלית, התפתחותית – אוריינטטיבית לזמן ולמרחב בהם ולאורכם מתנהלים חיינו. חיינו […]
