באוניברסיטת סטנפורד נעשתה עבודת דוקטורט שחקרה האם אנשים מצליחים לזהות מנגינות מתוך תיפוף באצבע. אדם אחד מתופף מנגינה באצבע על שולחן ואדם אחר צריך לזהות את המנגינה מתוך התיפוף. המתופפים היו בטוחים שניתן לזהות את המנגינה בסיכוי של לפחות 1:2, בכל ניסיון שני המנגינה תזוהה. כלומר, לתחושת המתופף, התיפוף נושא בחובו את המידע על המנגינה בשקיפות שעשויה להיקלט על ידי כל אחד. בפועל הצליחו המקשיבים לתיפוף לזהות את המנגינה רק פעם אחת מתוך כ-40 ניסיונות. מדוע קיים פער כה גדול בין הערכת המתופפים לבין הזיהוי בפועל של המקשיבים לתיפוף? "קללת הידוע" – הידיעה משבשת את הערכת היכולת שלנו לתקשר עם חסר הידע.
המתופפים המנגנים את המנגינה בלבם ומתופפים בהתאם, היו בטוחים שהמנגינה הידועה להם מגיעה לביטוי ברור בתיפוף. מתוך הידיעה נראה להם שהתיפוף נושא בחובו ממדים שהיו בפועל נעלמים למקשיב. מה שידוע ונחשב כטריביאלי ליודע, חלק מתמונת העולם השלובה במסר, התמונה שכולם אמורים לראות ולדעת, היה בפועל נסתר ולא ידוע. זו "קללת הידוע". עצם הידיעה משנה את הפרספקטיבה שמתוכה פועלים, מתנהגים וחושבים, ומקטינה את הסיכוי לתקשורת עם חסר הידיעה. הידיעה אינה דבר חיצוני, דטה, אלא כוח המשנה אותנו, את הדרך בה אנחנו תופסים את העולם ומבטאים אותו. ככל שהפער בין הידיעה של האחד לבין הידיעה של השני גדול יותר "קללת הידוע" פועלת בעצמה רבה יותר והאפשרות לתקשר הולכת ופוחתת. זהו הפער בין בני תרבויות שונות, בין דוברי שפות שונות, בין בעלי חינוך שונה, בין בעלי ניסיון חיים שונה, בין חברי קהילות שונות… בין בני אדם החיים כל אחד בעולמו.
כאשר אנחנו מספרים, מלמדים, מעצבים, אנו תמיד עושים זאת מתוך ידיעה מסוימת שאינה ידועה לקהל שאתו אנו מתקשרים. המנגינה, הידיעה, המתנגנת בתוכנו נסתרת מקהל השומעים ועלינו להתאים את השיח שלנו לאופני הידיעה ולידוע לבני שיחנו. היכולת להתגבר על "קללת הידוע" היא שמקנה את האיכויות לתהליכי הוראה, למספרי סיפורים, לאנשי הסברה, ליוצרים, למעצבי החברה והתרבות.
כאשר אדם טוען שהוא מתקשר עם כ…ו…ל…ם, ברור שהוא נופל קרבן ל"קללת הידוע". "קללת הידוע" יוצרת את התחושה שניתן לתקשר באופן אוניברסלי. "קללת הידוע" יוצרת את התחושה שהידוע הוא אמת אוניברסלית.
התגברות על "קללת הידוע" אפשרית מתוך יצירת דיאלוגים המגשרים על הפערים ומקרבים את המנוגדים. התקרבות היוצרת תחושות של הזדהות, של אמפתיה… התקרבות ואיחוד של דעות וערכים.
הבנת ? משמעות דברי היא הדרך שבה את/ה מבין אותם.
פנטסטי הענין הזה של "קללת הידוע", ופנטסטית הדוגמה של התיפוף. ביני לביני עד כה לא קראתי לזה כך (לא הכרתי את המושג), אבל העניין הזה מעסיק רבות את מחשבותיי ואת הפרקטיקה שלי כאוצרת – איך להציג עבודות אמנות בתערוכה כך שהקהל יפגוש/יזהה את תשוקותיו של האמן בשעה שהגה ועבד על היצירות הללו.
מפרק זמן מסוים בעבודה לקראת תערוכה, לאחר שאני חווה ולומדת ומתקרבת להכיר את העבודות ואת האמנים, ותוך שאני לומדת את החלל הקונקרטי שבו תתקיים תערוכה, אני אומרת לאמנים משהו כמו: עכשיו הקהל הוא הנושא שלי, לא אתם. הגיע הזמן שאתמקד בקהל, שאבין/אנסח/אתזמר את האופן שבו יפגוש/יחווה הקהל את העבודות בתערוכה. חוויה שדרכה "תתגלה" לו החוויה שלך האמן.
…אלא שגם כשאני מבקשת להתגבר על "קללת הידוע" של האמן, אני נלכדת ב"קללת הידוע" שלי. ותמיד, על כן, לוקחת בחשבון שהקהל יפתיע, ושהוא חלק פעיל ביצירת החוויה של התערוכה.