החפצים עייפים
ולחשוב שהם היו כאן לפנינו
מה כבר אפריל?
כמה מקרים מן החיים
ושום גופה לא קמה לתחיה
מה שתמיד צריך לזכור
זה לברוח לפני הטקס
ואני חוזר
לפני הטקס
ואז לשמוע את השבועה מרחוק
וצעד אחד נוסף – לא לשמוע בכלל
בגלל רעשם של המכשירים שפועלים
פעם לקח לי כל כך הרבה זמן להרדם שהייתי ממש נדרש לפרוסט או לדוסטוייבסקי קשישא
עכשיו, משפט אחד של בקט והופ אני כמעט ומאבד את ההכרה
☼ עוד מאת אנטיילד מארח: יעל בודשר ← הרגע בו הבנתי שאני לא יודעת כלום
The nothing nothings…
http://www.youtube.com/watch?v=5PoFeL7DON0&feature=related
good on you