השראה
כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.
מורן שוב
קרוא וכתוב והַנַּח לעיניים לראות
ילדה לוחצת כרית רַכָּה של אצבע מורָה. אות אחר אות בּשׁוּרה בספר ללימוד קריאה. היא בכיתה א' – אָה. היא יושבת באמצע הכּיתָה. היא יושבת באחד מארבעה טורי שולחנות פורמייקה קטנים. פורמייקה ירוקה. האותיות שחורות. מלים הן אות מחוּבֶּרֶת לאות. ואותן, אחת אחת, כרית אצבעה, לחוצה אל הדף, יונקת. כל […]
אברהם קורנפלד
עבודה פיסית
לא מזמן חגגתי לפיסי שלי שש שנים – גיל מופלג בשביל מחשב בימינו. בדיוק למחרת יום ההולדת החגיגי, הוא החל, בלי שום סיבה נראית לעין, להקפיץ חלונות של מצוקה ולהשמיע קולות של גסיסה. מיד חשדתי שמדובר בplanned obsolescence, אבל, אין ברירה – הגיע הזמן לקנות מחשב חדש.
"תקנה מק. עזוב אותך מפיסי. פיסי זה מעפאן. למה לא מק?" מנסים אנשי המק להחזיר אותי בתשובה. מספרים כמה שהמק שלהם מדהים ומושלם ומוכשר וחתיך, וגם אופה לחם קינמון משגע.
אבנר פינצ'ובר
קרון המשחקים
משפחה של חברים שלי היא משפחה מיוחדת, מאושרת לפי דרכה – דרך המשחק. במשפחה זו, משחק הוא לא עוד אחת משלל פעילויות פנאי אלא צורת חיים עיקרית. למשחקים מוקדש חדר מיוחד ומרכזי ובו שולחן סנוקר וכדורגל שולחן אבל הם מתרחשים – משחקי לוח, קופסא, קלפים וספורט – גם בסלון, במטבח, […]
יעל פלג
ארוחות משפחתיות
קובי, 29, ועינת, 27. עמוס, 62, ניצה, 60. מיכאל, 36, איילה, 32. ניר, 42, מיכל, 35. מאיר, 56, טליה, 51, מור, 23, ליאת, 25, דפנה, 29. נעמה, 39, גלי, 5 ועידו, 2.
מערכת אנטייטלד
כל החטאים כולם [93]
לרגל עשרת ימי תשובה, אנחנו מזמינים אתכם לכתוב את חטאי תשע"א מהם אתם רוצים להפטר. גשו לאיזור תא הוידויים, המופיע כאן למעלה ↑, והוסיפו את החטאים שלכם לרשימה. לאחר יום הכיפורים כל החטאים יימחקו משרתי אנטייטלד וייעלמו אל המרחב הסייברנטי לצמיתות.
אנטייטלד מארח את יעל רוסו
תהיות על חללים בשחור ולבן
במסיבת הסיום של כתה ט', בגיל בו המכשולים הקלים ביותר נראים כמו לא פחות ממשבר בקנה מידה עולמי, המחנכת שלי כתבה לי בספר המחזור משפט אחד: "יעל, תלמדי שבחיים לא הכל שחור ולבן, יש גם אפורים". באותו הזמן לא לגמרי הבנתי למה היא מתכוונת. אני רק זוכרת שאמא שלי לא […]
שלומי אזולאי
בלי קשר לכלום
משורר בריטי בשם הוגו ויליאמס כתב את השיר הבא. אני תרגמתי אותו ברשלנות מסיבה לא ברורה. ויליאמס טוען שתפילות לא עובדות מכוון שהן מבקשות את מה שלא הגיוני שיקרה, לכן הוא כתב תפילה עם סבירות גבוהה להגשמה. הוא חשב, שזה בטח יהיה נחמד לאלוהים אם מישהו יישא אליו תפילה שהוא […]
יותם הדר
כרזה למוזיאון ואן-אבה, איינדהובן
יאן ואן-טורן (1971)
בשנת 1971 (שנה אחרי עטיפת התקליט של טרטקובר מהפוסט הקודם) התבקש יאן ואן-טורן (Van Toorn), מעצב גרפי, איש אקדמיה ותאורטיקן עיצוב הולנדי לעצב כרזה לרגל תערוכה חדשה המציגה את הרכישות האחרונות של מוזיאון ואן־אבה (Van Abbemuseum) לאמנות מודרנית באיינדהובן. על הכרזה, המודפסת בשחור ואדום, מופיעה בכתב־יד מרושל, כברשימת מכולת, רשימת […]
ענת ספרן
מציאות בפול ווליום
כולנו זוכרים את המחשב הראשון שהגיע הביתה בילדותנו, את המסך השחור והתוים הירוקים, את המשחקים הראשונים ששחקנו בהם, את הפלופי דיסק עם נפח הזכרון העצום של כמה קילובייטס בודדים. אנחנו נזכרים ומגחכים. כמה פרימיטיבי כל זה נראה היום, ואיך התלהבנו אז והרגשנו ששיא הטכנולוגיה נמצאת ממש מתחת לידיים שלנו. אם […]
מורן שוב
אור וצל ונֹגה
לפני חמש שנים כתבתי מכתב לאמנים כריסטו וז'אן קלוד. הזמנתי אותם לעטוף את השכונה שלנו – נֹגה. במכתב אני מסבירה מדוע, ומייד אעתיק אותו לכאן. כבר עשרה חודשים שצל כבד חוסם את האור אל חדריי משום ששלושה אתרי בנייה צמודים זה לזה מטפסים כחומה מול חלוני; מסתירים את השמים; מצִלים […]
דן אלון
הבית כסכום חפציו
נתחיל מהצפון יוגורט העיזים נגמר אז אחסנתי בתוכו את כל הטושים והעטים שלי. לשמאלם עט דיגיטלי לציור במחשב. למרגלותיהם יש שתי "עוגות" של דיסקים – ואפשר בקלות לראות שהסרט הראשון למעלה הוא מלאכים משמי ברלין. כוסות ריקות, יומנים, אטבי כביסה, בקבוק שמן פשתן, כלי עם מספריים ועוד טושים, קישוט מרוטש […]
ויקטור פרוסטיג
לימינו של אלוהים יושב ארכיטקט…
היו ימים, אך הם השתנו והיו לימים אחרים וטוב שכך. פעם אלוהים/מלך/נשיא/מפקד… נתנו פקודה ואנחנו מילאנו אותה בדקדקנות. הכל היה חד, חד משמעי, חד גווני, חד כיווני, לא היה ספק שהלמעלה מכתיב ללמטה את הדברים. הכל היה מוכתב בספר, הוויכוח היחיד והגדול מכולם, שהוביל למלחמות אין ספור, היה רק לאיזה […]
שפרה קורנפלד
דד ליין (מחשבה מאוחרת)
מודעת אבל זה גם סוג של דד—ליין. המקף הזה שמפריד בין תאריך הלידה והמוות כמו בשיר של יהודה עמיחי הוא דד־ליין. ("אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו"). רציתי לכתוב "מחשבה מאוחרת", על מודעת האבל שבישרה בשקט שמילכה צ'יזיק נפטרה במאי השנה. יצאתי לחפש את השיר של יהודה עמיחי, רק כדי לגלות שקוראים לו "חתונה מאוחרת". הרבה מקרים מצטרפים בחיי לאחרונה. אולי אני רק שמה לב פתאום...
מושון זר אביב
לשחק בציצים
מציאות חדשה: באופן מפתיע הפכתם להורים קצת לפני הזמן ולכן הילד שלכם יבלה את החודשים הקרובים מחובר לצינורות בתוך קופסת פלסטיק. אין הרבה שאתם יכולים לעשות עבורו כרגע מלבד… לשחק בציצים. אחת מהבאז-וורדז היותר מעצבנות של השנה החולפת היא גיימיפיקיישן (Gamification) או מִשׂחוּק. בגדול זה מושג בכלכלה התנהגותית שהפך לטרנד […]
ענת ספרן
מייבש בקבוקים דיגיטלי
הייתי חמישה ימים בלונדון ויש הוכחות מצולמות (כמעט) לכל רגע. לא בקרתי בלונדון כבר קרוב ל-12 שנים ואחד הדברים שממש השתנו הוא כמות המצלמות במעגל סגור המפוזרות בעיר. מדובר במדינה הכי מרושתת במצלמות בעולם (4.2 מיליון, מצלמה על כל 14 תושבים וזה הולך להיות מוכפל בשנים הקרובות). ספרתי, באוטובוס קומותיים […]
