כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.
בין השנים 1995-2000 גרתי ולמדתי בצרפת. כל שנה הייתי חוזרת לארץ לחופשת הקיץ ובנוסף עוד פעם או פעמיים במהלך השנה לביקורים קצרים. כך במשך חמש שנים. החיים בסטרסבורג היו נפלאים, ואהבתי כל רגע שם אבל כמובן שהגעגועים תמיד ליוו אותי. בימי חורף אפרורים הגעגוע היה מורגש יותר, וכשהייתי בארץ לקראת […]
**** רוּחַ כְּבֵדָה וְאָנִי חָש מְעוּנָן חֶלְקִית עַד בָּהִיר עִם עַלִיָה קִיצוֹנִית בַּלָחוּת. נִקְנֶה בָּית בְּבֶּרְלִין בְּמֶחִיר סָמְתִ'ינְג סְפֵּיישֶל בְּמֵרְכָּז הַעִיר כַּכָה בִּשְבִיל הַנְשָמָה. אֶת הַכָּבוֹד הַאָבוּד שְאַבָד בַּטֶרְמֶינָל תַּשִיב שֶמֶש עַוְועָיִם וּתִּגְעָר עַד שְיִהְיֵה חַם וּמַסְעִיר סָמְתִ'ינְג סְפֵּיישֶל. רוּחַ מְעוּנֵנֶת וְאַנִי חָש כְּבֵדוּת חַלָקָה וּבְהִירָה מְהַעָלִייה הַרוּסִית. חֵלְקָם קִיצוֹנִים […]
את הטרמינל הזה רואים היטב מן המטוס. וכאן, היטב, בתצלום מן האוויר. והיטב רואים שצורתו כצורת כּף רגל: מדובר באתר התכנסות שְבָּנו בני ישראל בהיכנסם מֵעֵבֶר הירדן, דרך ואדיות הרי גלעד ודרך מעבר יבוק וגשר אדם (דאמיה), אל הארץ המובטחת. כאן, באזור של נחלת מנשה, בנו הישראלים את אתרי הכינוס […]
יותר ויותר דימויים דו־ממדיים מקיפים אותנו מכל עבר. את הגירויים הוויזואליים שלנו אנחנו חווים בעיקר דרך אמצעי תיווך של מדיות משטיחות – טלוויזיה, עיתון, אינטרנט וכו' – המשעתקות את העולם שלנו ואת העצמים שבו. לפני המצאת הצילום ראו העיניים שלנו את העולם הממשי שקיים סביבנו; היום מוצרים מתחבאים בתוך אריזות אטומות כשעל גבם דימוי של המוצר שאמור לצפות לנו בפנים. פעם עוד היה חלון שקוף על האריזה של הבמבה והיום יש תמונה של במבות. נראה שאם האריזה של המוצר נראית טוב, חשוב לנו פחות המראה של הדבר האמיתי, משום שהוא ממילא ייעלם תכף בתוך הבטן שלנו. לפעמים קל לשכוח שזו לא מקטרת, וזה רק הולך ומסתבך...
שתים-עשרה שנים הקדיש רבי עקיבא ללימודים בבית מדרש עד שביקש לשוב הביתה לרחל, לראשונה. שהיה רבי עקיבא רועה צאן אביה של רחל ולא עסק בתורה, ואמרה לו רחל: "אתקדש לך עקיבא. צא ולמד". וכעבור שתים-עשרה שנים, בדרכו הביתה בחברת שנים-עשר אלף תלמידיו, שמע את רחל אומרת (ולא ראתה ששומע): "לוּ […]
ראש השנה לאילנות קרב ובא, ואנטייטלד מחפש חושבות/ים חדשות/ים כדי לרענן את שורות המגזין וכדי לאייש כמה מהמשבצות הפנויות. בניגוד לפעמים קודמות שבהם פנינו לאנשים באופן אישי והצענו להם לקחת חלק בהרפתקת אנטייטלד, הפעם אנחנו פונים אל ציבור גולשים רחב, אליכם, ומבקשים שתציעו את עצמכם. איך? מתי? לאן? מה שאנחנו מבקשים מהמתעניינים […]
כ ולם יודעים לומר שעיצוב אותיות עבריות שונה מעיצוב בשפות אחרות, לועזית למשל. סקרן אותי לשאול את האנשים שבאמת עושים את זה מה זה אומר מבחינתם. איך הם רואים את השוני, ומהי בשבילם העבודה עם ועבור האות העברית. אם מדברים על עיצוב טיפוגרפיה, אז זה זהה לכל שפה אחרת, רק […]
באביב האחרון יצא לאור בהוצאת מפה הספר "ארץ שיר סיפור", אותו כתבתי. הספר מציג עשרות שירים שנכתבו על הארץ במאה השנים האחרונות, מהחרמון ועד אילת ונואיבה, ועושה חיבור בין סיפורי השירים לסיפורי המקומות עליהם נכתבו. הספר מזמין, את המטיילים ברגל ואת טיילי הכורסה, לצאת לטיולים בנופים, בזמן, בסגנונות מוזיקליים שונים, […]
"… ואפילו איש החלל שריחף/ בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים./ טשטוש האושר ודיוק הכאב/ ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם/ את האושר העמום ואת השמחה./ למדתי לדבר אצל הכאבים." (פתוח סגור פתוח/ יהודה עמיחי) או פשוט: "אין לי מילים לתאר את האושר הזה." (רדיו בלה בלה, החברים של נטשה) […]
בעברית, המילה דָּבָר (ברבים: דְּבָרִים) היא אולי המילה הקרובה ביותר להצביע על משהו בעולם (מעשה או חפץ) מבלי להיות קונקרטי. תקראו טקסט רגיל כלשהו, או תקשיבו לאנשים, ותקלטו כמה פעמים דָּבָר או דְּבָרִים משמשות במשפט במקום משהו קיים או שהתקיים בעולם. בעברית, המילה דָּבָר (שם הפועל: לְדַבֵּר) קרובה מהמילים שפה […]
ברלינישר גלרי, תצוגת הקבע. ציור של אוטו דיקס: Der Dichter Iwar Von Lücken, 1926 . בלייבל המורחב כתוב: "The two roses blossoming in a beer bottle symbolize a life dedicated to the pen." מלה כתובה, נגיעת מכחול, פרחים ואלכוהול. אוטו דיקס לימד אותי מי זה איוואר פון לוקן. ברלינישר גלרי לימדה אותי מה שושנים בבירה מסמלות.
המספר 27 חילחל לתת מודע שלי, וצץ 27 פעמים בספר שאני כותבת. סתם, שלוש פעמים. אבל יחסית לבחירה שחשבתי שהיא אקראית- הייתי אומרת שזה הרבה. אחת הדמויות היא בת 27 כשאנחנו פוגשים אותה לראשונה. דמות אחרת סופרת 27 צעדים כדי להגיע לחדר שלה שממוקם במסדרון שאין לו סוף וכל החדרים בו זהים. והגשם, שירד כל החורף, הפסיק פתאום בכ"ז באדר. באופן מקרי לחלוטין, התאריך שלקחתי על עצמי לפרסם בו מעשים ומחשבות הוא הכ"ז של כל חודש גרגוריאני. מי שיגלול אחורה לחודשים "שחור", "משפחה" ו"לימודים", לא ימצא אותי שם. (חוץ מבתא הוידויים, שם אני מכה על החטא הזה בדיוק). אבל הגיע חודש "עברית" וסאת רגשות האשמה שלי גדושה ועולה על גדותיה. מכיוון שאין בי מעשים, אכתוב.
אז איפה החיים באמת נמצאים? אנחנו בחינוך ביתי. זה אומר שהבת שלי (בת ארבע וחצי) לא הולכת כל בוקר לגן ואנחנו מבלים את הימים יחד. אנחנו חלק מקהילה שמציעה שפע של מפגשים ופעילויות לילדי חינוך ביתי. חלק מהימים אנחנו נפגשים עם עוד ילדים, חלק מהימים אנחנו בבית, או בסידורים או […]
