כ
ולם יודעים לומר שעיצוב אותיות עבריות שונה מעיצוב בשפות אחרות, לועזית למשל. סקרן אותי לשאול את האנשים שבאמת עושים את זה מה זה אומר מבחינתם. איך הם רואים את השוני, ומהי בשבילם העבודה עם ועבור האות העברית.
מתוך פרויקט הגמר של שי גולן (לינק על התמונה)
אם מדברים על עיצוב טיפוגרפיה, אז זה זהה לכל שפה אחרת, רק מימין לשמאל. אם מדברים על עיצוב אותיות – הכלל הכי חשוב בשפה העברית הוא להבין את המקורות של השפה והכתב. אצלינו כלי הכתיבה היה קולמוס, ואצלם (לועזית) פטיש ואזמל. אצלינו דיו, ואצלם אור וצל. צריך להבין איך כתבו עם הכלי הזה, למה אצלינו האופקי יותר עבה מהאנכי, ולמה אצלם הכל הפוך. {ינק יונטף}
להיות טיפוגרף עברי משמעו להיות נאמן לעבר, לבעוט בו, ולהיות אדיש כלפיו – בעת ובעונה אחת. {עודד עזר}
בהתחלה אתה מעצב פונטים בעברית, עובד במה שנולדת לתוכו. כשאתה מתחיל לעצב פונטים בשפות אחרות אתה מתחיל להבין שהעברית מוגבלת. אין capital letters למשל, הכל באותו גובה־אות. ואז מתוך המוגבלות הזו ודלות האפשרויות אני מנסה לייצר עניין, דינאמיות. {מיכל סהר}
עיצוב אותיות בעברית בשבילי זה כמו לעשות אהבה עם האשה שאני הכי אוהב (:
{דני מירב}
כולם חושבים: 'באנגלית זה יפה יותר'. אני חושב הפוך. אני אוהב את העברית. את הצורה, את האופי, את ההיסטוריה. מעל לכל, אני אוהב את העובדה שהיא חדשה-ישנה. היתה פה הרבה לפני ה'אנגלית' (בעצם – אלפאבית לטיני, לא אנגלי), אבל מסיבות היסטוריות שונות לא ממש התפתחה יפה. כמעט כל דבר שעושים בעברית, עושים בפעם הראשונה. גם ביצירה וגם במחקר, מדובר במסע אל ארץ לא נודעת. {עדי שטרן}
אישית, בכל פעם מחדש כשאני משתמש באותיות עבריות כחומר גלם לעבודה טיפוגרפית עוברת בי תחושה מסוימת של יראה. משהו שקשור להסטוריה של האותיות האלה לכוח שלהן, לחוקיות כתיבתן שנשמרה באדיקות מאות בשנים. משהו בדואליות שמתקיימת בהן: מצד אחד נפוצות, מסחריות, כלי שרת. מצד שני מצפינות דבר מה הגדול שבעתיים מהיותן דימוי. המודעות לדואליות זו משאירה אותי ער לעבוד ברגישות עם האותיות העבריות שאני באמת מאד אוהב. {יהודה חופשי}
סחטיין אמיתי. התובנה של ינק יונטף חזקה – לא חשבתי על זה בכלל ופתאום מכה בי רצף תמונות של כתובות לטיניות חרותות מרומא…
תובנות מעניינות מאנשים מעניינים בפני עצמם
אחלה פוסט, יישר כח!
וואו, מעלה מחשבה והשראה לפעם הבאה ש(מה? נפתח מחשב? קובץ? ניקח עפרון? נעצב משהו בעברית?…) בתור אחת שמתעסקת בחריטה של אותיות בעברית, יש לזה פתאום משמעות מעניינת יותר. תודה!
לגבי מה שינק יונטף כתב – אני מכירה דווקא תיאוריה הפוכה:
שפות שמיות (כמו עברית וערבית) הן קדומות יותר ולכן בהתחלה נכתבו בפטיש ואזמל, וזו הסיבה לכך שהן נכתבות מימין לשמאל.
אצל רוב האנשים יד ימין היא היד החזקה, ולכן היא זו שאחזה בפטיש ויותר קל להכות בפטיש כשכותבים מימין לשמאל (נסו ותיווכחו :) ).
לעומת זאת שפות לטיניות התפתחו מאוחר יותר, ונכתבו בדיו.
לאדם ימני שכותב בדיו יותר נוח לכתוב משמאל לימין, אחרת נוצרת מריחה של האותיות שכבר נכתבו.
ינק כמובן צודק לגבי זה שאופן הכתיבה המקורי של השפה השפיע ומשפיע על עיצוב האותיות, וזאת אכן תובנה חזקה.
הילה – מעניין ומשכנע. מישהו יודע לשפוט?