הייתי בטוחה שסינדרום ירושלים הוא סינדרום העיר הכי מוזר שקיים, עד שנסעתי לטוקיו. אבל שם סיפרו לי על סינדרום פריז – סינדרום שתוקף יפנים (ובעיקר יפניות) המגיעים לביקור בפריז בפעם הראשונה, כשמול עיניהם עומד הדימוי הרומנטי על עיר האורות היפה בעולם. המפגש עם המציאות הפריזאית הכולל בעיקר הרבה רעש, זוהמה, […]
לפני כשבועיים הוזמנתי כלקוח יקר לכיסם של מנהלי ההשקעות שלי לכנס תל אביב 100. כנס אליו באו להרצות המנכלים של החברות הגדולות ביותר במשק הישראלי כאשר מטרתם היא להראות שהכי כדאי למנהלי ההשקעות לרכוש את מניותיהם. באי הכנס לא התעניינו במה שהחברות מייצרות, אלא בתוצאות הכספיות שהם עשויות להניב. מבחינתם טורבינות גיאותרמיות ושקיות חטיפים חד הם. העולם כולו הצטייר כעשוי ממספרים וירטואליים הרצים על המסכים פעם בצבע אדום ופעם בצבע ירוק, וירוק הוא העדיף. ירוק גם היתה המילה המועדפת שכולם ניסו להתהדר בה. החשיבה הירוקה נראתה כמושלת בכל מעשיהם, אך התחושה הייתה של אמירות שלא באמת מבינים אותן לעומקן ולכן לא באמת מתכוונים אליהן. אלה רק המילים שצריך לומר אותן כדי להראות עדכני. כדי להראות עדכני צריך גם חולצת עסקים בצבע תכלת, עניבה ונעליים שחורות מבריקות, ישנן עוד דקויות המעידות על עדכניות כמו סוג השעון, הטלפון, התספורת וכדומה, וכאמור לדבר ירוק. אם תשאלו מה אני עשיתי שם במכנסי הג'ינס הנצחיות שלי וחולצת הטריקו התורנית, התשובה שלי היא – למדתי, למדתי מה מעסיק את אנשי העסקים.
אדום. עצרתי את האפניים ובזמן שהמתנתי הסתכלתי על פינת הרחובות שמולי. לב ליבה של ת"א – מפגש הרחובות רוטשילד ונחלת בנימין. אתר בניה מוקף גדר. מנופים מתנשאים לגובה. פסיפס צבעוני של פוסטרים עוטף את גדרות הפח. לכאורה שום דבר מענין. בכל יום רגיל אני חולפת כאן ומתעלמת. אבל היום חזרתי […]
פוסט ראשון באתר ללא כותרת, untitled, ועורכת אתר ש"חולה על טחינה". אלו נקודות פתיחה טובות עבורי, כמי שנוהג לשזור כותרת לכותרת ולתת בהן משמעויות, וכמובן "חולה על טחינה"............טחינה כמו כל דבר מקבלת משמעות כשהיא מעוצבת מתוך ולתוך קונטקסט, כמרכיב בריטואל, כמטפורה, כתהליך, כהתרחשות. הפרויקט העיצובי אינו עיצובו של אובייקט, אלא של התרחשות. אם נרחיב את המבט, ראוי אולי לתהות האם אנחנו בבעיה כאשר אנו מבודדים דברים ורואים אותם כאובייקטים, והאם לא הגיעה העת להפסיק להתנהג כמעצבי דברים, כמעצבי מוצר. כמו כן ראוי לבחון האין ההפרדות בין מעצבי מוצר, מעצבי פנים, מעצבי תדמית בעיתיות, מונעות מאתנו לעצב את המכלול, את התרחשויות ומשמעויות עולמנו.
בשיטוטיי ברחובות לונדון, נסוך על פניי חיוך תמידי למראה הטיפוגרפיה המעודנת על חזיתות החנויות. אולי זה משום שהשילוט הלונדוני הרבה פעמים נדמה כנעשה לאחר יד, הוא פשוט שם – לא מתאמץ להיות, נאמר בצורה צנועה, הומוגנית לרחוב ולבניין. כן, שילוט ברב חלקי העולם המפותח הוא תחום עמוק – אמנות בפני […]
כמו כל אובייקט שיצר האדם, בניינים מציגים בפנינו מידע. הסביבה הבנויה מעבירה לנו מידע מעצם היותנו יצורים החיים בחלל תלת מימדי. זוהי כמובן לא תובנה חדשה והיא עומדת ברקע של כל סגנון אדריכלי ושל העיסוק האובססיבי בסוגיות השפה האדריכלית (עיסוק שנפוץ בעשורים האחרונים של המאה ה־20 ונחלש בעשור האחרון). כולנו […]
