כמו כל אובייקט שיצר האדם, בניינים מציגים בפנינו מידע. הסביבה הבנויה מעבירה לנו מידע מעצם היותנו יצורים החיים בחלל תלת מימדי. זוהי כמובן לא תובנה חדשה והיא עומדת ברקע של כל סגנון אדריכלי ושל העיסוק האובססיבי בסוגיות השפה האדריכלית (עיסוק שנפוץ בעשורים האחרונים של המאה ה־20 ונחלש בעשור האחרון).
כולנו קוראים באופן שוטף את שפת המסות והחללים שסביבנו (וחלקנו גם כותבים אותה). כפי שמעצבים גרפיים ואחרים משתמשים בכלים שלהם כדי לייצג מידע בצורה בלתי מילולית, גם האדריכלות יכולה לייצג עבורנו מידע חיצוני.
למשל – אם יאמרו לכם שאתם מייצרים בשנה כמות מסוימת של ק"ג פסולת – סתם זרקו עליכם מספר. אבל אם יראו לכם שנפח הפסולת השנתית שלכם הוא, לצורך העניין, כנפח הבניין בו אתם גרים, אולי תתייחסו לנתון הזה אחרת, פשוט בגלל שיכולתם להשוות אותו למשהו שאתם מכירים – הגוף שלכם.
למרבה הצער, הסיבות לכך שאנו בונים בניינים הם פונקציונליות וכלכליות ולא כדי להמחיש מידע מפורש. אבל אולי אנחנו יכולים להשתמש בסביבה הקיימת כדי להעביר מסרים, באמצעות הוספת שכבה נוספת של "תרגום". השכבה הנוספת יכולה להיות תולדה של גאדג'ט מתוחכם של Augmented Reality, או שהיא יכולה להיות גרפיטי ישן וטוב אבל התוצאה זהה – היא מאפשרת לנו להבין משהו בדרך חדשה.
כתרגיל מחשבתי (אני האחרון שאעודד השחתת רכוש ציבורי) אפשר לנסות לעשות זיווגים בין מאפיינים של הסביבה הפיזית שלנו לבין מידע רלוונטי לציבור. את המידע אפשר להוסיף כשכבה על בניינים קיימים. לדוגמה "איזה אחוז מעובדי העיריה הם בטלנים על חשבון הציבור?", "כמה אנשים אפשר להאכיל בעלות של ארוחה במסעדה מסוימת?", "כמה מסכי פלזמה מכר מותג מסוים?" וכד'
אחת הדוגמאות המרשימות והרלבנטיות שאני מכיר לשימוש בשפה אדריכלית מופשטת כדי להעביר מידע היא הפרוייקט Metacity/Data Town של משרד האדריכלים ההולנדי MVRDV.
מתוך Metacity / Data Town
מדובר בניסוי המנצל כלי ייצוג אדריכליים כאמצעי להמחשה וניתוח של מידע סטטיסטי. כך הופך המידע הטהור (כמה שטח צורך כל אדם, לכמה חמצן הוא זקוק, כמה שטח צריך כדי לגדל עבורו מזון ולטפל בפסולת שלו וכד'), לדיאגרמה נפחית שהופכת אט־אט לעיר תלת מימדית ואדירת ממדים שממחישה לנו משהו על אורח החיים שלנו, על המשמעויות שלו ועל איך אנו אמורים לתכנן את המרחב בו אנו חיים.
הנושא של וויזואליזציית מידע – הפיכת נתונים למידע חזותי – הוא מדיום שמקבל תאוצה בשנים האחרונות. מטעמים טכנולוגיים שמאפשרים, מטעמים של הצפת מידע קיים באופן דיגיטלי ובזכות האפשרות לנטר יותר מידע.
בעיני, ולא רק לדעתי, זה תחום שהולך רק לגדול ולגדול ולזקק לנו את מה שאנחנו רוצים וצריכים לדעת.
משך את ליבי דווקא משפט שהוא אינו נושא המאמר
על העיסוק ההולך ופוחת בצורה .
אכן אלא שדבר זה מאפיין בעיקר את ארצנו . משום מה לא יאה להם למוסדות החינוך המנפקים מאות ארכיטקטים מידי שנה אל השוק להתעסק בצורה .
העיסוק הזה נמוך . שטחי ויאה אך למעצבים רדודים
אני משוכנע שכל סטודנט שבחר בלימודי האדריכלות תכנן לעצמו שהמקצוע שלו יתעסק בצורה . אולי לא רק בצורה אבל חלק שלא ניתן לזלזל בו יהיה החזות .
מאד מצער התוצאות של מהלכים כאלה . בזמן שהמחשב השתלט מזמן על הפקולטות לארכיטקטורה בעולם אנחנו עוד משאירים את על הארכיטקטורה כספר מומלץ לשנה א
ובלי ספק ובצורה הכי בוטה שיש האדריכלות שלנו עלובה מבחינה חזותית . עלובה ועצובה . אולי יש בה רעיונות עמוקים ונשגבים . אבל היא לא נראית טוב . סתם כי לא חונכנו לחשוב על צורה
סיור קצר באירופה מראה כמה זה יכול להיות אחרת . אפילו איזורי התעשייה שם הם חגיגה לעיניים . הם בוניים באותם טכנולוגיות ובאותם חומרים שאנחנו בונים אבל מישהו ישב וחשב איך למקם את מדרגות החירום ואיך לזרוק צבע פה ושם ולבור מעט את הגיאומטריה והמפעל המכוער הופך ליצירת פאר של ממש