כשהיינו ילדים, אבא שלי היה צלם חובב. בימי שבת היינו נוסעים לטיולים בשביל לצלם ולהצטלם, וחוף הים היה אחד המקומות המועדפים עליו.
הציור הזה מבוסס על צילום אחד כזה, בו אני עומדת, הים מאחורי, ועל הפנים רואים שממש, אבל ממש, כבר אין לי כח.
קרן תגר
עם הגב לים
צבע. יופי!
נוגע. כשאנחנו ילדים כל כך הרבה נמצא מחוץ לשליטה שלנו. בתחושה ובזכרונות שלי מהילדות אני צף בין מקומות ומצבים, לא מנווט ביניהם. והציור הזה מזכיר לי את התחושה. צבעים חזקים בחרת.
כ"כ יפה ונוגע. מעלה בי כל מני זכרונות רחוקים.