כולנו רוצים מוזה כל הזמן, משהו שיעמוד לצידנו ופשוט ישרה עלינו אנרגיות חיוביות ורעיונות אין קץ. וכל דבר מעורר השראה ולפעמים לא מוצאים שום דבר מעורר השראה. מה שבטוח הוא שמחשבה פה יכולה, לפעמים, לעיתים, לעורר השראה.
אולי זה בגלל שטפון המטלות שעובר לי בין הזרועות ואני לא מצליחה לתפוס כלום, אבל נראה לי שהסיבה שאני לא מצליחה לקלף את הגוף מהמיטה היא בעיקר בגלל ששנת 2013 עוד שניה כאן. כל שנה ביום האחרון הזה של השנה המסעדות מפוצצות, תל אביב נחסמת לתנועה על כל נתיביה, קוקטיילים […]
לפני כחודש חזרתי אלייך אחרי כמעט שנתיים בחו"ל. ביום הראשון הסתובבתי כסהרורי, ללא מטרה מסויימת, אולי כדי שנכיר קצת מחדש ונתחמם אחד על השניה (למרות שחום ממש לא חסר כאן). כל כך התרגשתי לשמוע שוב את הצלילים שלך, להריח את האספלט והזיעה, והכי הרבה – להתבונן על שכבות האינפורמציה שהופכות […]
אברהם: טליוש טליה: אני בדיוק כותבת לך מייל סנד. מתי יש לך זמן לצ'ט? אברהם: עכשיו טליה: אז יאללה - אברהם: היר ווי גו נו, מה עם שם לאתר שלנו? טליה: אוף, זה השלב הכי קשה.
באוגוסט 2012, שמעתי היכן שהוא, מופע הירח מלא פעמיים. אולי זה זמן טוב למסעות ליליים, אור הירח בהיר חשוף וגלוי. קל לצלם באמצעות האייפון שכונות מגורים מקיפה הרמטית גינה שכונתית וגם קיפוד תחת שיח, עומד מהופנט ותולה בי מבט. עוד קליק דיגיטלי ובדיקת איכות מהירה לאינסטגראם, להוסיף אור אחורי? ספייה, […]
המחברת רטובה והמים צובעים אותה לכהה, וצל עדין צובע את הפיתולים במזרח לכחול ולאפור בהירים. רטיבות וצל אינם צבע, הם טבע, וכשמתבוננים היטב מגלים שהם חלק מהנוף. ובאמנות, על־כן, צריך שיופיעו בשורה המתארת את הטכניקה של העבודה: צבע, צל, מים ופיסול במחברת חלקה. זו מחברת מהסוג הישן: כריכה רכה חומה, […]
במלחמה האחרונה, דובר שוב ושוב על "תמונת הנצחון" ועל המאבק בין שני הצדדים מי ישיג לו תמונה שכזאת ראשון. היה ברור שברגע שהיא תושג, תוכרע המערכה והכל יסתיים (עד לפעם הבאה). בשבת ראיתי בערוץ שמונה את הפרק בסדרה גיבורי תרבות שהוקדש לאלכס ליבק. הוא מדבר על צלמי העיתונות הגדולים, צלמי […]
נקראנו לכתוב על 'שלום', מתוך ההיזכרות שהיתה לנו בהעדרו, החסר התמידי שבו מוליד מדי פעם צורך לדבר עליו. מפזמת את "…ובחלום/ראיתי מלח/ ממצולות הים (עלה)/ואמר לי כך:/ באתי מן המים/ ממצולות הים/ לשאת ברכת שלום/ לילדי כל העולם…" (עוזי חיטמן) נזכרת במלח שלי מאחד הפוסטים שעברו ותוהה אם היתה בשורה […]
היום הראשון ללימודי עיצוב – א' כל אחד זוכר את יום לימודי העיצוב הראשון שלו, אבל לא כל אחד שוכח את יתר הדברים שקרו באותו יום, מה שמפריע לשים לב לכך שזה באמת היה יום הלימודים הראשון. לדוגמה: כשהיה בן 6, באותו אחר צהריים סתווי בשנות השישים המאוחרות, אחרי שקפץ […]
ללא בריף, בלי הזמנת עבודה וללא הקשרים הסטוריים או תרבותיים אין שום דבר שניתן להיאחז בו, להישען עליו או להיות מושפעים ממנו, אין אפילו שום דבר שניתן לצטט או להעתיק. מכלום, יש מאין, מחושך על פני תהום. מי היה הלקוח הראשון, אולי הכול־יכול שברא את האדם? האם הוא שהפך מיד […]
כשלמדתי צרפתית הופתעתי לגלות שהמילה חנות בצרפתית- magasin דומה למילה magazine. בדיקה קצרה באינטרנט מגלה שהמקור מגיע דוקא מערבית- מהמילה שמשמעותה מחסן. מגזין כמחסן לרעיונות ודימויים. כשחושבים על זה, הרי דברים שממש צריך נשארים קרוב אלינו בבית (כמו ספרים), ודברים שאנחנו ממש לא צריכים מוצאים את דרכם לפח הזבל על […]
עפר - יאללה, איך מתחילים?
מירב - חשבתי לחזור לנקודת ההתחלה. סיפרת לי שכבר ביום הראשון ללימודים בבצלאל היית ביקורתי ומלא ספקות.
אֲנַחְנוּ נְעַלְעֵל בְּז'וּרְנָלִים צִבְעוֹנִיִּים בַּחֲלַל הַמְתָּנָה שֶׁל מִסְפָּרָה פּוֹסְטְ מוֹדֶרְנָה נָקִיץ כָּל בֹּקֶר בְּחִפּוּשֹ אַמַתְלָאוֹת נְפַרְפֵּר בְּגוּפִים שֶׁאֵינָם שֶׁלָּנוּ נְקַבֵּל כְּסָפִים מִבְּלִי עַשוֹת מְאוּמְ אֲנַחְנוּ נִתְפַּגֵּר בְּחַדְרֵי חֲדָרִים מִבְּלִי הָקִים קוֹל שָׁאוֹן וּמוּלֵנוּ יַעֲבְרוּ כָּל הָעֵת עַכּוּזִים, עֲגָבוֹת, שְׁאוֹלֵינוּ
בראשית היו מגזינים. אחר כך בנו סביבם חדרי המתנה והמגזינים נותרו בערימה זנוחה, אנדרטת נייר לחרדה מפני הריק. אחר כך הצטרפו כסאות מרופדים יותר או פחות, מיני מזרקה מפכה בתוך עציץ וקירות עליהם נחות רפרודוקציות על נייר מבריק מדי (מונה, מאנה וכל היתר, ברירת המחדל המוכרת של המסגרות התועות). לא […]
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי־אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר, כִּי־טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. כך מתואר היום הראשון במקורות […]
ההסבר האהוב עלי להתפתחות מנהג הקשת הכוסות בשתיית יין הוא ששתיית יין מערבת ארבעה מחמשת החושים, הקשת הכוסות מצרפת גם את חוש השמיעה. עמי דרך היה זה שלימד אותי להקשיב לאסתטיקה של העיצוב. ״טינג, טנג, טונג״, כך תיאר עמי את אחת העבודות בביקורת בשנה ב׳ ללימודיי בבצלאל ובכך הפך תכונות ויחסים מורכבים במוצר לפשוטים כל כך להבנה ולחישה. עמי ידע לא רק לבטא במילים את האיכויות, או היעדרן של איכויות, במוצר אלא גם לשיר, לשרוק, לרקוד ולהאניש אותן. הנוכחות של עמי תחסר לי מאוד: החיוך, הקריצה, הצחוק, הטפיחה על השכם ומעל לכל היחס החיובי. הייתה לי הזכות להיות סטודנט ולימים גם קולגה של עמי. אעשה כל שביכולתי להמשיך ולהפנים את מה שלימדת אותי, עמי, ולהעביר מרוחך הלאה. אתה חסר לי מאוד.
