מדבר במחברת חלקה

המחברת רטובה והמים צובעים אותה לכהה, וצל עדין צובע את הפיתולים במזרח לכחול ולאפור בהירים. רטיבות וצל אינם צבע, הם טבע, וכשמתבוננים היטב מגלים שהם חלק מהנוף. ובאמנות, על־כן, צריך שיופיעו בשורה המתארת את הטכניקה של העבודה: צבע, צל, מים ופיסול במחברת חלקה.

זו מחברת מהסוג הישן: כריכה רכה חומה, עמודים חלקים, 16 דף. בשנתיים האחרונות אני בונה נופים בספרים ובמחברות. בספרים, בשעה שאני לא עורכת אותם, אני משאירה להם להוביל. כאן, במקום להקפיד על כל מילה ואות ופסיק ורווח, אני מקפידה ללכת עם טבע הדברים. למים ולדיו ולצבע יש כיוון – הם יודעים תמיד לאן הם זולגים; כמו נחל זורם או שבילים, הם מתקדמים על־פי תבנית הנוף. האמן מצרף צירופים והצבע, בכל מקרה, ינזול על־פי טבעו. אנחנו יכולים להפריע לו, לכוון אותו הצידה או לאחור, אבל גם משם יתייצב הצבע ויתכַּוְנֶן על־פי דרכו.

תנועת המים בטבע היא תנועת ארוס אפלטוני – המים הומים-משתוקקים קדימה: אל עומק השדה; אל תוך הפרספקטיבה; קדימה במרחב; קדימה בזמן. תנועה עם אוריינטציה וכּוֹנֶנוּת כיוון. לתנועה הזו, הטבעית ומשתוקקת, משתוקק גם האדם כל חייו. (ובשל כך, אני חושבת, אנחנו עושים אמנות).

המחברת הזאת היא הנוף שאני קוראת לו שביל ושלוחה. אני מתבוננת ויוצאת בה למסע: התבוננות היא חוויה פיזית ורגשית ותודעתית, כשהפיזי־רגשי־תודעתי כמו יושבים על אותה סקאלה – ולא תמיד אנחנו מזהים את הזליגה מהפיזי אל התודעתי ולהיפך. התבוננות היא מסע; "מסע בעיני הרוח". כשאני מתבוננת בתצלום של נוף אני שואלת את עצמי אם שם אני רוצה להיות. אם שם על השביל, ואז גם להעפיל ממנו אל השלוחה. להשקיף ממנה לכל כיוון. אם לרדת בצד המואר, להפליג משם מערבה, או לחזור אל הצל שבצד הערוץ. אלה דברים שאני עושה במבט; מחשבות שמחפשת בנוף. נוף הוא מה שנשקף ומתנופף לפנינו. גם זכרונות, אם הם נשקפים צלולים, הם נוף. גם ספר גם טקסט, שאנחנו שְׁרוּיִים ומתקדמים בתוכם, הם נוף. נוף שאנחנו נמצאים תחת השראתו.

באחד הלילות חלמתי שאני הולכת בדרך עפר חומה־אפורה־רחבה. משני צדדיי שדות קצורים. צל כהה עמוק ריצד בין שלפים זהובים. עצרתי להרים מבט. הנוף והדרך נפקחו לפני כמו ספר פתוח: גבעות דפים כתובים משני צדדים; מוֹרָדוֹת שולי טקסט בהירים; וביניהם – שׁידרת הספר כאם הדרך שאותי מובילה. רק עכשיו, כשניסיתי לקרוא בין השורות מי עבר כאן לפני, שמעתי את רחש הרוח בדפים.

מורן שוב | שביל ושלוחה. מחברת, מים, אקריליק, אור, צל
מתוך סדרת טופוגרפיות בספרים ובמחברות, יפו, ינואר 2011

☼ עוד מאת מורן שוב ← סימון שבילים 2

אפשרות התגובות חסומה.