ללא בריף, בלי הזמנת עבודה וללא הקשרים הסטוריים או תרבותיים אין שום דבר שניתן להיאחז בו, להישען עליו או להיות מושפעים ממנו, אין אפילו שום דבר שניתן לצטט או להעתיק. מכלום, יש מאין, מחושך על פני תהום.
מי היה הלקוח הראשון, אולי הכול־יכול שברא את האדם? האם הוא שהפך מיד להיות הלקוח של עצמו? במעמד שיצר את נותן השירות הראשון – הצייתן, הנבוך, המניפולטור, הקומבינטור המזגזג, המקצוען, הווירטואוז, האמן והצדיק? האם יצר אותו כדי לדרוש ממנו ולבקר אותו על מה שהוא עצמו, מן הסתם, אינו מסוגל לעשות? אחרת למה להשתמש בשירותיו?
שתי שאלות עומדות בבסיס מערכת היחסים בין המעצב לבין הלקוח: האחת בחירת הלקוח את המעצב והאחרת היא בחירת המעצב את הלקוח. יחסים אלה מורכבים כבר מתחילתם, לפני תחילת העבודה המשותפת. הבחירה במעצב מורכבת מצורך ומרצון בסיסי לקחת את ההחלטה הנכונה מבלי לטעות.
זו החלטה שאינה עסקית בלבד. היא עמוקה יותר מהתמודדות עם שיקולים עיצוביים ואמנותיים ומהשגת התוצאה. בשונה מהליך בחירת נותני שירות אחרים, בבחירת מעצב הלקוח לא תמיד לוקח בחשבון את תהליך העיצוב והעבודה על פרויקט ואינו יכול לחזות את תוצאותיו. בחירת המעצב היא החלטה המורכבת משיקולים אישיים ואנושיים מובהקים וקשורה לאזור
בתת־המודע המושפע מהרצון להיתפס כמי שיודע לבחור נכון. הלקוח נמדד ביכולת שלו לבחור את המעצב, לעתים אפילו על חשבון עבודת העיצוב עצמה. אז חוץ מלהיות מוכשר, איכותי ואיש מקצוע מעולה, נדרש המעצב להרבה יותר: להיות שנון, מעודכן, לבדר את הלקוח, להבין אותו ולגרום לו להרגיש שבקרוב משהו אצלו הולך להשתנות ושלא מדובר רק בשינוי במחזור העסקי ובהיקפי מכירות. המעצב הוא ההזדמנות האמיתית של הלקוח להשתנות ולהתעדכן. הבחירה שלו במעצב למעשה מסמנת את שני הצדדים ומכתיבה זוגיות ממש כמו בהתאהבות.
לגבי בחירת הלקוח על ידי המעצב – ובכן, גם במקרה הזה מופעלים שיקולים רבים ומורכבים – רצונות, אהבות, תקציבים, אתגרים מקצועיים ורשימת לקוחות נוצצת ואיכותית, כמו לבחור את הבוטיק הנכון, את בית הקפה או מדף הדיסקים והספרים. ישנם גם שיקולים ערכיים, מוסריים ופוליטיים. יש מי שיבחר לעצב עבור ארגונים או חברות גדולות לעומת בחירה בלקוחות קטנים. מעצבים נוקטים בפעולות החיזור הנחוצות כדי להגיע ללקוח נחשק. המעצב שהלקוח בחר והלקוח שהמעצב בחר מגדירים את סוג היחסים, את הדבר החדש שהולך לקרות. מהמעצב נדרשים כישורים של אמן אשליות רנסנסי. רב־תחומי, על־חושי. המחשבה שיש בידינו, המעצבים, כוח רב כל כך מחמיאה מאוד ומנפחת את האגו, אבל גם מלחיצה ומעוררת ציפיות גדולות.
מסקנה ברורה אין, אולי רק ההבנה שהעבודה מתחילה זמן רב לפני הרגע שבו מתחילים לעצב או אף לחשוב על עיצוב.
אפשרות התגובות חסומה.