צוטט ע"י יובל אצקסון
צוטט ע"י אברהם קורנפלד
גילי זיידמן
געגועי לקולנטה
קולנטה היא מכונה להדפסה אנלוגית של צילום מנגטיב צבע. חלקה באור (כדרכם של צילומים מודפסים) חלקה בחושך (כדרכם של ניירות צילום לפני חשיפה).
דן אלון
יש לי רעש בראש
קשה לי מאד עם שקט. אני חושב שלא כל כך קשה להבין זאת דרך פגישה עם העבודות שלי, הקומיקס, הציור והטקסטים. אני חושב שזו ההתגלמות הכי כנה של "אדם מצייר את עצמו": יש אקסיומה בעולם האיור היא שכל אמן מצייר את עצמו – הדמויות דומות לו, כולן, ההתנהגות והדפוסים שלהן […]
יובל סער
חדש, חדיש ומחודש
בוקר אחד, לפני כמה חודשים, התעצבנתי קלות אחרי שגיליתי שתיאטרון הקאמרי מעלה שוב את רומיאו ויוליה, והפעם במין עיבוד חדשני עם מסכי וידיאו או משהו כזה. אין לי שום דבר נגד רומיאו ויוליה, ובטח שלא נגד שיקספיר, אבל המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה כמה אפשר להעלות שוב ושוב את […]
אנטייטלד מארח את שירה שובל
אפשר לנשום עמוק
זהו. אפשר לנשום עמוק. לסגור את הכפתור של הג'ינס. לחזור הביתה. לעבודה. לשגרת השעמום. השקט. עברנו את פסח בשלום, עם כל הקניידלך. הצלחנו לדלג בין המשפחות. איכשהו השנה כמעט כולם יצאו מרוצים. המנגל נגמר, הפרה יכולה לחזור לרעות באחו של עטיפות השוקולד. תמו המסיבות (לא שהלכתי) והזיקוקין (רק שמעתי) והקניות […]
ענת ספרן
חדר שקט או מחשבות בתפזורת על שקט
כמה מוזר לכתוב פוסט על שקט בערב יום הזכרון, אחד משלושת הערבים הכי שקטים בכל השנה. כיצור אורבני, שנולד וגדל בעיר גדולה, אני מכורה לרעש או יותר נכון לרעש הלבן של העיר. שקט מסמל בעיני בעיה, מוות, חושך. לפני כמה שנים נסענו לבקר משפחה בקיבוץ יפה בצפון. הוא היה כל […]
אנטייטלד מארח את מירי דאהן
שימבורסקה לא היתה מתקבלת לגן במנהטן
ביס דוקו הוקרן השבוע הסרט הדוקומנטרי "המרוץ לגן הילדים", ובו הורי המעמד הגבוה בניו יורק נלחמים על הזכות לשלם 20,000 דולר לשנה (תרומות נוספות יתקבלו בברכה) לפעוטון שיסלול את דרכם של ילדיהם בני השנתיים לאוניברסיטאות ליגת הקיסוס ולמשרות הבכירות שיאפשרו להם, בתורם, להילחם על מקום לילדיהם בפעוטון הנחשק. ההורים המצליחנים […]
צוטט ע"י טל מור
נורית קוניאק
מנגינת הכתמים
לאחרונה כתמים מאיימים לתקוף מכל עבר. זה הזכיר לי את חני נחמיאס בבלי סודות בימי הזוהר העליזים שלה, חולקת עם הילדים את הדילמה המוסרית העתיקה; מה לנקות קודם, את עצמה או את הבית ? בכל פעם שהיא מסתדרת ומתאפרת הבית מתבלגן, ובכל פעם שהיא מסדרת את הבית, היא מתלכלכת. אני […]
יעל פלג
דקה דומייה
ששש ראשית המילניום הנוכחי. אולם ענק באוניברסיטת בר אילן, עמוס בנבחני פסיכומטרי. חלקם רוצים להיות רופאים. חלקם להיות עורכי דין. חלקם בסוף יהיו מעצבים גרפיים. המבחן עומד להתחיל ומישהו עושה "ששש". מישהו עונה לו ב- "ששש" משלו. כעבור שלוש שניות אולם ענק על עשרות יושביו שואג "ששש". חלקם היום רופאים. […]
ויקטור פרוסטיג
נא לשמור על השקט, אזור מעוצב
נא לשמור על השקט, מכונית חונה תגרר, אסור לדרוך, אין לקטוף, גזם רק בימי האיסוף, זהו חלק קטן מההוראות שאופפות את ביתי, יש עוד ענייני כלבים, מפוחים, מסיבות… ככל שיש יותר הוראות וחוקים אני יודע שהאידיאל של דיאלוג ושיתוף הולך ומתפוגג. כל חוק חדש הינו כישלון נוסף. צריך חוקים, כי […]
אפרת שהם
יום יום
אתה קם בבוקר, שותה קפה, מעשן סיגריה אחת שתיים שלוש ארבע. הולך לעבודה. לוקח את התיק שלך. מגיע למשרד. מחתים כרטיס. מסדרון ארוך. אורות ניאון. אתה פותח את האור במשרד. סוגר את החלון. פותח את מיזוג האוויר. אתה לא יכול לסגור את הדלת. צריך שיראו שאתה בחדר. אתה עובר על […]
יובל אצקסון
האויב האמיתי
כבר שנים מלמדים אותנו שאנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ממש וילה בג'ונגל. ואחרי שחשבנו שלא נשארה אימה אחת שלא מרחפת מעלינו, נודע רק לאחרונה שהאיום הקיומי האמיתי, זה שביכולתו להכריע את ישראל במכה אסטרטגית אחת ומרובת ריכטרים אורב לנו בכלל מתחת לרגליים. התובנה הזאת מחלחלת אצלי כבר תקופה ארוכה אבל […]
גילי זיידמן
קולאז' של יום
מחשבה זו פורסמה בחג הפסח, מה שהשפיע עלי כשכתבתי אותה, חושבת שעוד מעט היא פשוט תהיה קטע שמעליו כתוב 19.4.2011 אבל ממשיך להתקיים ללא הקשר ליום עצמו. אני גם לא בטוחה שלא סיימתי לכתוב לפני הדד־ליין ותזמנתי את הפרסום לתאריך המיועד. זמנים בחלל וירטואלי, איזו משמעות יש להם?
