המחברת רטובה והמים צובעים אותה לכהה, וצל עדין צובע את הפיתולים במזרח לכחול ולאפור בהירים. רטיבות וצל אינם צבע, הם טבע, וכשמתבוננים היטב מגלים שהם חלק מהנוף. ובאמנות, על־כן, צריך שיופיעו בשורה המתארת את הטכניקה של העבודה: צבע, צל, מים ופיסול במחברת חלקה. זו מחברת מהסוג הישן: כריכה רכה חומה, […]
יצירתי הוא שונה ומקורי? לאו דווקא. הייחודי מגדיר את הרצון לעשות את מה שעושים כולם. חשיבה 'מחוץ לקופסא' היא כותרת נבובה ושחוקה של אנשי שיווק שיודעים יפה לדקלם סיסמאות הכתובות בגופן גנרי ערוך בפאוור-פוינט, מוקרנת בפיקסלים מעוותים על גבי מסך גלילה מתוח. לפני המותגים החנויות והמוצרים, המוכרים והקונים – היה […]
במלחמה האחרונה, דובר שוב ושוב על "תמונת הנצחון" ועל המאבק בין שני הצדדים מי ישיג לו תמונה שכזאת ראשון. היה ברור שברגע שהיא תושג, תוכרע המערכה והכל יסתיים (עד לפעם הבאה). בשבת ראיתי בערוץ שמונה את הפרק בסדרה גיבורי תרבות שהוקדש לאלכס ליבק. הוא מדבר על צלמי העיתונות הגדולים, צלמי […]
נקראנו לכתוב על 'שלום', מתוך ההיזכרות שהיתה לנו בהעדרו, החסר התמידי שבו מוליד מדי פעם צורך לדבר עליו. מפזמת את "…ובחלום/ראיתי מלח/ ממצולות הים (עלה)/ואמר לי כך:/ באתי מן המים/ ממצולות הים/ לשאת ברכת שלום/ לילדי כל העולם…" (עוזי חיטמן) נזכרת במלח שלי מאחד הפוסטים שעברו ותוהה אם היתה בשורה […]
היום הראשון ללימודי עיצוב – א' כל אחד זוכר את יום לימודי העיצוב הראשון שלו, אבל לא כל אחד שוכח את יתר הדברים שקרו באותו יום, מה שמפריע לשים לב לכך שזה באמת היה יום הלימודים הראשון. לדוגמה: כשהיה בן 6, באותו אחר צהריים סתווי בשנות השישים המאוחרות, אחרי שקפץ […]
על הטראומה המושרשת של המלחמה, של מידה כנגד מידה, של "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן…" אפשר ללמוד מן התצלום הזה של אחיקם סרי שמופיע בתערוכת צילום העתונות השנתית עדות מקומית 2012 שאני אוצרת השנה. לא בשל זרועות הידיים הנשלחות לאחוז באבלים, הזרועות המחזיקות את הגוף המחזיק […]
עיצוב ספרי אמנות וקטלוגים לאמנים נחשב לבון־טון של עולם העיצוב הגרפי. בזירה זו מככבים טובי המעצבים. חדרי המורים במחלקות לעיצוב גרפי מציגים ייצוג אדיר וחסר פרופורציה לעוסקים בעיצוב קטלוגים לאמנות. ובהמשך ישיר שואפים הבוגרים המובילים גם הם לעסוק באותו תחום יוקרתי...
ללא בריף, בלי הזמנת עבודה וללא הקשרים הסטוריים או תרבותיים אין שום דבר שניתן להיאחז בו, להישען עליו או להיות מושפעים ממנו, אין אפילו שום דבר שניתן לצטט או להעתיק. מכלום, יש מאין, מחושך על פני תהום. מי היה הלקוח הראשון, אולי הכול־יכול שברא את האדם? האם הוא שהפך מיד […]
כשלמדתי צרפתית הופתעתי לגלות שהמילה חנות בצרפתית- magasin דומה למילה magazine. בדיקה קצרה באינטרנט מגלה שהמקור מגיע דוקא מערבית- מהמילה שמשמעותה מחסן. מגזין כמחסן לרעיונות ודימויים. כשחושבים על זה, הרי דברים שממש צריך נשארים קרוב אלינו בבית (כמו ספרים), ודברים שאנחנו ממש לא צריכים מוצאים את דרכם לפח הזבל על […]
עפר - יאללה, איך מתחילים?
מירב - חשבתי לחזור לנקודת ההתחלה. סיפרת לי שכבר ביום הראשון ללימודים בבצלאל היית ביקורתי ומלא ספקות.
אֲנַחְנוּ נְעַלְעֵל בְּז'וּרְנָלִים צִבְעוֹנִיִּים בַּחֲלַל הַמְתָּנָה שֶׁל מִסְפָּרָה פּוֹסְטְ מוֹדֶרְנָה נָקִיץ כָּל בֹּקֶר בְּחִפּוּשֹ אַמַתְלָאוֹת נְפַרְפֵּר בְּגוּפִים שֶׁאֵינָם שֶׁלָּנוּ נְקַבֵּל כְּסָפִים מִבְּלִי עַשוֹת מְאוּמְ אֲנַחְנוּ נִתְפַּגֵּר בְּחַדְרֵי חֲדָרִים מִבְּלִי הָקִים קוֹל שָׁאוֹן וּמוּלֵנוּ יַעֲבְרוּ כָּל הָעֵת עַכּוּזִים, עֲגָבוֹת, שְׁאוֹלֵינוּ
בראשית היו מגזינים. אחר כך בנו סביבם חדרי המתנה והמגזינים נותרו בערימה זנוחה, אנדרטת נייר לחרדה מפני הריק. אחר כך הצטרפו כסאות מרופדים יותר או פחות, מיני מזרקה מפכה בתוך עציץ וקירות עליהם נחות רפרודוקציות על נייר מבריק מדי (מונה, מאנה וכל היתר, ברירת המחדל המוכרת של המסגרות התועות). לא […]
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי־אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר, כִּי־טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, […]
ההסבר האהוב עלי להתפתחות מנהג הקשת הכוסות בשתיית יין הוא ששתיית יין מערבת ארבעה מחמשת החושים, הקשת הכוסות מצרפת גם את חוש השמיעה. עמי דרך היה זה שלימד אותי להקשיב לאסתטיקה של העיצוב. ״טינג, טנג, טונג״, כך תיאר עמי את אחת העבודות בביקורת בשנה ב׳ ללימודיי בבצלאל ובכך הפך תכונות ויחסים מורכבים במוצר לפשוטים כל כך להבנה ולחישה. עמי ידע לא רק לבטא במילים את האיכויות, או היעדרן של איכויות, במוצר אלא גם לשיר, לשרוק, לרקוד ולהאניש אותן. הנוכחות של עמי תחסר לי מאוד: החיוך, הקריצה, הצחוק, הטפיחה על השכם ומעל לכל היחס החיובי. הייתה לי הזכות להיות סטודנט ולימים גם קולגה של עמי. אעשה כל שביכולתי להמשיך ולהפנים את מה שלימדת אותי, עמי, ולהעביר מרוחך הלאה. אתה חסר לי מאוד.
כמו שנהננו אתמול בערב לא נהננו המון זמן. לפחות מאז היסודי. תודה לכולכם על שהגעתם לעשות הסטוריה ולהשיק איתנו יחד את מגזין אנטייטלד המודפס הראשון. להגיד שהיה מושלם זה אנדרסטייטמנט. אנטייטלד […]
