אנו חיים בתרבות מנוונת. בעולם דימויים מסוג חדש, המפעיל אצלנו זיכרון של חוויה חזותית, רמז לרגש אמיתי. כמו כאב פאנטום או סימן של כאב. נותרנו עם זיכרון עמום מחוויה חזותית עצומה ומרגשת. עם רמזים ליכולת לחוות חזיון משמעותי. כמו אצבעות כף הרגל המעידות כי בשלב אבולוציוני קדום היינו יצורים בעלי […]
המספר 27 חילחל לתת מודע שלי, וצץ 27 פעמים בספר שאני כותבת. סתם, שלוש פעמים. אבל יחסית לבחירה שחשבתי שהיא אקראית- הייתי אומרת שזה הרבה. אחת הדמויות היא בת 27 כשאנחנו פוגשים אותה לראשונה. דמות אחרת סופרת 27 צעדים כדי להגיע לחדר שלה שממוקם במסדרון שאין לו סוף וכל החדרים בו זהים. והגשם, שירד כל החורף, הפסיק פתאום בכ"ז באדר. באופן מקרי לחלוטין, התאריך שלקחתי על עצמי לפרסם בו מעשים ומחשבות הוא הכ"ז של כל חודש גרגוריאני. מי שיגלול אחורה לחודשים "שחור", "משפחה" ו"לימודים", לא ימצא אותי שם. (חוץ מבתא הוידויים, שם אני מכה על החטא הזה בדיוק). אבל הגיע חודש "עברית" וסאת רגשות האשמה שלי גדושה ועולה על גדותיה. מכיוון שאין בי מעשים, אכתוב.
כמו הרבה סטודנטים לשעבר, גם אני שומר את החומרים מתקופת הלימודים, ובמקרה הזה אלו ספרי סקיצות. אני ממש אוהב ספרי סקיצות: מולסקין, פיילד נוטס, מידורי, רייטרס בלוק, מוג'י; איי.4, איי.5, בחבילות של 3, עם שורות, משבצות, נקודות, או סתם דף חלק. אף פעם לא ויתרתי על הזדמנות לקנות עוד ספר סקיצות חדש. לפני הלימודים, כשהתחלתי לקנות ספרי סקיצות כדי למלא אותם בכל מה שאלמד, חשבתי שספרי סקיצות צריכים להיות קצת כמו ספר מאוייר, שבכל עמוד יש סיפור אחר, והם מלאים ברישומים ושירבוטים מסוגים שונים. בכל זאת, קוראים לזה sketch-book. זו גם הצורה שחשבתי שאני צריך להשתמש בספר הזה; המרצה נותן תרגיל, ואומר לנו לעשות 2-3 סקיצות, לראות מה עובד, ורק אז לבצע אותו באמת.
מחשבה זו משתייכת לז'אנר הדברים שקודם החלטתי מתוך תחושה, ואז אני מתחיל לנסות להסביר. קצת ריברס אנג'נירינג אף פעם לא הרג אף אחד, חוץ מאלה שבטח כן. אני לא איזה גאון שחמט. אני מנצח אחד משלושה משחקים. יפה לא? (-לא). אבל זה לא משנה, כי יש שם מעבר לנצחון או […]
http://www.youtube.com/watch?v=cNI45bjCzbU תראו את זה. סיגריות בלי לוגו באוסטרליה. עוד תקדים שמצטרף למגמה, שכבר הזכרתי פעם. הנה לינק לידיעה בנושא בעברית, ועוד לינק לידיעה באנגלית. מה אתם אומרים? –
לאחרונה כתמים מאיימים לתקוף מכל עבר. זה הזכיר לי את חני נחמיאס בבלי סודות בימי הזוהר העליזים שלה, חולקת עם הילדים את הדילמה המוסרית העתיקה; מה לנקות קודם, את עצמה או את הבית ? בכל פעם שהיא מסתדרת ומתאפרת הבית מתבלגן, ובכל פעם שהיא מסדרת את הבית, היא מתלכלכת. אני […]
לאחרונה קיבלתי (מתנה מעצמי) ספר שנקרא "101 דברים שלמדתי בבית ספר לארכיטקטורה" (10.36 $ באמזון). מדובר בספרון שנכתב כנראה מתוך מטרה להיות ספר מתנה מהורים מבולבלים לסטודנטים מבולבלים לא פחות לארכיטקטורה והספיק מאז להוליד אחריו סדרה שלמה, שכוללת גם 101 דברים שלמדתי בבי"ס לאופנה, לקולנוע, לבישול וכו'. מדובר בספרון חביב ולא רציני מדי שמעוצב בצורה המזכירה […]
* המאמר מוקדש לסטודנטים ולמעצבים ויוצרים, ולכל אוהבי השפה באשר הם, שעדיין מאמינים שהמאבק אינו אבוד. אם תצאו מן הבית ותצפו בשלטי החנויות (במיוחד בגוש דן), תגלו מגמה גוברת של חשיבה פריפריאליסטית וחקיינות. שפע של שלטים באנגלית, המנסים למצוא חן בעינינו באיצטלה של יוקרתיות (שכן לטעמו של הישראלי הממוצע, האנגלית […]
אני רואה את אשליית הזוהר של עולם הקריאייטיב מתנפצת בפניהן היצירתיות והמאוכזבות של מעצבים גרפים רבים, בדרך כלל כבר במפגש הראשון שלהם עם העולם האמיתי. הם קמים ביומם הראשון לעבודה בתחושת גאווה גדולה: "מישהו באמת ישלם לי לעשות את מה שלמדתי?" ובכן, לא בדיוק. כשמסתיים יום העבודה הראשון כל אחד […]
כימרה, מפלצת מיתולוגית שכללה גוף אריה שמגבו פורץ ראש של עז וזנבה מסתיים בראש של נחש, היתה חיה די מפחידה. זאת לא אשמתה, זאת פשוט היתה העבודה שלה – הגו אותה כדי להפחיד. כשחושבים על זה (ולמרות שעזים יכולות להיות מאד לא סימפטיות) מה שהפחיד בכימרה לא היו החיות הספציפיות […]
הצלחה במבחן נמדדת לרוב ע"פ כמות התשובות הנכונות עליהם ענה הנבחן. התשובות הנכונות הן זהות האחת לשניה וזהות למחשבה הראשונית אשר הוגדרה ע"י מכתיב המבחן. לעומתן הטעות היא פרטית, הטעות שלי איננה זהה לטעות שלך, היא עצמאית לגמרי ולרוב אין שניה לה. כלומר כל הרכבים מסוג מזדה 2 צבע ירוק […]
