הכימרה על גבי צלחת יוונית מהמאה ה-4 לפנה"ס
כימרה, מפלצת מיתולוגית שכללה גוף אריה שמגבו פורץ ראש של עז וזנבה מסתיים בראש של נחש, היתה חיה די מפחידה. זאת לא אשמתה, זאת פשוט היתה העבודה שלה – הגו אותה כדי להפחיד. כשחושבים על זה (ולמרות שעזים יכולות להיות מאד לא סימפטיות) מה שהפחיד בכימרה לא היו החיות הספציפיות שהרכיבו אותה, אלא הדרך שבה נעשתה ההרכבה. הכימרה היא לא סתם הכלאה (כמו הכלאת סוס וחמור לכדי פרד) אלא הדבקה של רכיבים שלמים וברי זיהוי במקומות שלאו דוקא יועדו לכך.
תהליך שכזה ("כימריזציה"?) שבו אנחנו מפרקים חלקים מאובייקטים מוכרים ומחברים אותם ליצירת אובייקט חדש הוא כלי מוכר בעיצוב ובאמנות וכשהוא מצליח תמיד מתווסף לו גם מין עוקץ חביב של "איך לא חשבו על זה קודם?".
גם בעולם האדריכלות לא חסרות כימרות ובעשורים האחרונים היו לנו כמה גלים של "הכלאות מבניות". הגל הנוכחי לא מתמקד בהכלאה צורנית או סגנונית אלא דווקא בהכלאה טיפולוגית ופרוגרמטית – כלומר חיבור בלתי צפוי בין סוגים שונים של מבנים ובין שימושים שונים של מבנים. כך, במסגרת פרוייקט Everland של סבינה לאנג ודניאל באומן הושתל בהצלחה חדר מלון בודד בראש מוזיאון Palais de Tokyo ברובע ה-16 בפריס. מיותר לציין שכל הלילות הוזמנו מראש במחיר מופקע עד סוף הפרוייקט.
מלון Everland ממוקם על גג מוזיאון בפריס
סטודיו נוסף ששווה להזכיר בהקשר זה הוא המשרד הדני BIG שמחבב במיוחד זיווגים בין כלי רכב ומגורים לדוגמא פרוייקט Mountain Dwelling המיוחצ"ן או פרוייקט BIL – שמציע לחבר מוסכים, אולמות תצוגה לרכב וחניה (פונקציות חביבות עלי במיוחד) עם פרוייקט מגורים יוקרתי בקופנהאגן.
הדמיה של פרוייקט BIL בקופנהאגן - הכלאה בין בניין מגורים למרכז מכירת רכב
הגישה הזאת מרעננת ופורצת דרך לפתרונות חדשים לבעיות ישנות – כגון איך מקדמים עירוב שימושים בעיר או איך יוצקים תכנים חדשים למבנים קיימים שכבר לא מתאימים לסביבתם. מצד שני, ועד כמה שהדוגמאות האלה מרגשות, אני חוזר ונזכר בתמונה שבתחילת הפוסט ובחיה המיוסרת שמופיעה בה. מיוסרת די בצדק – הרי מי שהדביק את התיש והנחש לאריה לא היה זוכה בתואר אורתופד השנה לשנת 600 לפנה"ס. ואם למטאפורה שלנו יש כאבי גב, כנראה שגם המציאות לא כולה דבש. בכל זאת לרובנו יש סיבות די טובות להימנע ממגורים במוזיאונים או בחניונים אם יש לנו ברירות אחרות.
שילוב של אריה, עז ונחש זה אכן מוגזם. אני הייתי הולך על משהו הוליסטי יותר, למשל נחש, שועל כלב ועז.
אולי דווקא תוספות מגובבות (אך חכמות) כאלה יכולות להיות פתרון מעניין עבור השיכון הישראלי, שכידוע מתאפיין במיני הרחבות ותוספות בנייה מוזרות (ולא מאד חינניות)
גיא, אני מסכים למרות שבמידת מה אני מרגיש שכל התוספות המגובבות שצורפו לשיכונים לאורך השנים היו מוחבאות איפשהו בדנ"א של השיכונים (או של הדיירים?) ורק חיכו לנסיבות שיאפשרו להן לצמוח.