מפתיע? מדהים? ספיצ'לס? על מה בדיוק? מריחת תמונה בפוטושופ? אם לא הייתם יודעים מי עשה את זה גם אז הייתם נמרחים עליה ככה? ויש עוד עבודות באתר שאני בטוח שלולי חתימת ה"יוצר" לא היו נכנסות לכאן. המלך הוא עירום ויש לו כזה קטן.
אדי-מריחת תמונה בפוטושופ היא אכן טריק מאוד קטן, שכל ילד יכול לעשות אותו. לא רק זה, גם רואים בבירור שזה מה שנעשה כאן, ולא ניסיתי להסוות. כך שלפחות צריך להיות ברור לצופה שזה לא הנושא, ושאין פה איזה מפגן של וירטואוזיות טכנית. מפה והלאה אתה יכול להעריך או לא את העבודה, אבל הצד הטכני באמת אינו הנושא, לא לחיוב ולא לשלילה.
זה כן הנושא, מכיוון שזה הדבר היחיד שקיים בעבודה הזו.
מריחה פוטושופית משעממת על תמונה בינונית. זהו.
אם העבודה הייתה מעניינת, מתקשרת או אפילו מרשימה ויזואלית, *אז* לא היה משנה שהיא נעשתה ע"י מריחה פוטושופ.
אדי, זה באמת מפתיע אותך שהשם של היוצר משפיע על איך שהעבודה נקראת?
זה מזכיר לי את הדיון שהתפתח על העבודה הזאת http://untitled.org.il/?p=4427 בה המצב היה אולי הפוך, כי מי שהגיב לא הכיר את היוצר ולא ידע ממש איך לאכול את זה ומה מידת האמת בעבודה.
אז אולי לפעמים צריך לדעת משהו על האמן כדי להעריך את העבודה שלו וזה בטח עוזר כדי להבין למה הוא התכוון או לאן הוא חותר.
אני עדיין אוהבת את העבודה הזאת של איציק ומעריכה את העובדה שהוא ממשיך לנסות ולשחק ולא שם ז'.
וגם לעשות עבודה שנויה במחלוקת זה לא מעט :)
זה לא מפתיע, אלא יותר מאכזב שהעבודה לא יכולה לעמוד בפני עצמה אלא נזקקת לעטיפת שם היוצר כדי שהצופים יבלעו אותה בקלות בלי להתנגד.
אולי מפני שהיא לא מספיק ממוקדת או שהיא פשוט לא טובה.
קרן
זה ממש מקסים שאת מגנה עלי בחירוף נפש,אבל זה בסדר שאנשים יאהבו או לא יאהבו משהו, ואני יכול לספוג ביקורת,למרות שברור שמי שלא אוהב משהו שלי יגיע לגיהנום מינימום, כי הרי אלוהים רואה הכל.לגבי הסוגייה-היא עתיקה ולא פתירה. תמיד היו כאלה שטענו שההקשר בו נוצרת עבודה ואישיות היוצר חשובות להבנתה,כאלה שטענו שהעבודה ניצבת לבדה בעולם ואמורה לדבר בשם עצמה.האם מה שתלוי לך בסלון זה הקישקוש של הילד שלך או הפיקאסו החדש שלך,אם נהייה פשטניים.לדעתי התשובה היא גם וגם,כמו בכל דבר חשוב. כלומר-אם נחזור רגע אלי-ברור שאותך ואותי ואת העוד כמה אנשים שמכירים אותי,מעניין לדעת שמה שהצגתי כאן הוא שלי,ושביחס אלי ולדברים שאני מייצר יש כאן משהו אחר.לעומת זאת-מקובל עלי לחלוטין שמישהו-נגיד אדי-יגיד "מה זה המריחת פושוטושפ הזאת?" ופשוט, מכל מיני טעמים,מצא שאינה טובה בעיניו.ואז, מעניין את הסבתא שלו לדעת שזה שלי או של מישהו אחר, ולמה התכוונתי ולמה לא התכוונתי.ידוע לי שהיו לי כוונות,אבל אם הן לא הגיעו לאדי,ולא נוצר קשר ביני ובין העבודה לבינו,זה באמת ה"על טעם וריח" הידוע.ובכלל אולי זה אפילו בריא לאגו לחטוף קצת פה ושם
אני לא פוסל את זה שהקשר תקופתי וביוגרפי עשויים לתרום להבנת היצירה, אבל אם היצירה טובה, אפשר להבין אותה – חלקית או אחרת – גם אם לא מכירים את הרקע להיווצרותה. במקרה הזה, ובמקרים נוספים באתר – זה פשוט היה הקש ששבר את גב הגמל – זה לא הצליח.
אדי, התגובה שלך לא מתאימה בסגנון שלה לדיונים שאנחנו מצליחים בדרך כלל לייצר כאן.
שקלנו איך להתמודד איתה והאם פשוט לצנזר, אך גם זה משהו שאנחנו לא נוטים לעשות. ולכן אנחנו פונים אליך כאן: אם יש כאן יותר מדי קשים ששוברים את הגמל שלך, אתה מוזמן לא לצפות בהם ולשמור על הדבשות שלך.
אם יש נקודות ענייניות ולא אישיות שאתה רוצה להעלות לדיון, נשמח כולנו. שים לב שלאורך כל הדיון התגובות היו ענייניות.
הגעתי קצת באיחור אבל אני בכל זאת אנסה להסביר: הפעולה – מריחה פוטושופית – היא פה הענין. הבנליות שלה נושאת את הבנליות שהיא מצביעה עליה – מתיחה פלסטית של הפנים והגוף. היא מעצימה את המוגזם שכבר קיים והיא עושה זאת לא בצורה סתמית אלא באותו אופן שפועל במציאות – מתיחה. שיער צבוע, חיוך מרוח, מחשוף בוהק, כל אלה אכן מוכרים. ומה נהיה? ניכור שנובע מהמאמץ המלאכותי למצוא חן, סימנים של ניוון ורהב. ועכשיו החיבור לכותרת. הבחירה במקור מעניקה לעבודה רובד עמוק ומורכב גם בלי לדעת מהי. לדעת שזה גאורג גרוס – אם לא הצטמררנו קודם, אז אולי עכשיו.
אני ספיצ'לס. זה מדהים!
כמה מפתיע! גם אני ספיצ'לס. איזה איציק…
דווקא אני בכלל לא הופתעתי וגם אינני ספיצ'לס.כולה צילום של ישראלים טובים באמצע הדרך.
ממה כולם ספיצ'לס?
כנראה שפספסתי משהו
אני ספיצ'לס מהמוזרות של העבודה ומהאומץ בכיעור וגם כי זה נראה כמו כיוון חדש בעבודה של איציק.
מה שקרן אמרה
:)
אני אוהב, תודה על ששיתפת
קרן וטימור-
זה גיאורג גרוס בפוטושופ.ואני מודה שגם אני קצת מופתע- סתם שיחקתי אותה קול.
שמח שאהבת, בן.
נו באמת
בחיי!
מפתיע? מדהים? ספיצ'לס? על מה בדיוק? מריחת תמונה בפוטושופ? אם לא הייתם יודעים מי עשה את זה גם אז הייתם נמרחים עליה ככה? ויש עוד עבודות באתר שאני בטוח שלולי חתימת ה"יוצר" לא היו נכנסות לכאן. המלך הוא עירום ויש לו כזה קטן.
אדי-מריחת תמונה בפוטושופ היא אכן טריק מאוד קטן, שכל ילד יכול לעשות אותו. לא רק זה, גם רואים בבירור שזה מה שנעשה כאן, ולא ניסיתי להסוות. כך שלפחות צריך להיות ברור לצופה שזה לא הנושא, ושאין פה איזה מפגן של וירטואוזיות טכנית. מפה והלאה אתה יכול להעריך או לא את העבודה, אבל הצד הטכני באמת אינו הנושא, לא לחיוב ולא לשלילה.
פתאום נזכרתי בזה.
זה כן הנושא, מכיוון שזה הדבר היחיד שקיים בעבודה הזו.
מריחה פוטושופית משעממת על תמונה בינונית. זהו.
אם העבודה הייתה מעניינת, מתקשרת או אפילו מרשימה ויזואלית, *אז* לא היה משנה שהיא נעשתה ע"י מריחה פוטושופ.
ליאת
התגובה שלך קצת תוקפנית, אבל אם העבודה לא מעניינת אותך אז היא לא מעניינת אותך וזה בסדר גמור.
מצטערת אם יצאתי תוקפנית.
על טעם ועל ריח וכו'.
שבוע טוב
אדי, זה באמת מפתיע אותך שהשם של היוצר משפיע על איך שהעבודה נקראת?
זה מזכיר לי את הדיון שהתפתח על העבודה הזאת http://untitled.org.il/?p=4427 בה המצב היה אולי הפוך, כי מי שהגיב לא הכיר את היוצר ולא ידע ממש איך לאכול את זה ומה מידת האמת בעבודה.
אז אולי לפעמים צריך לדעת משהו על האמן כדי להעריך את העבודה שלו וזה בטח עוזר כדי להבין למה הוא התכוון או לאן הוא חותר.
אני עדיין אוהבת את העבודה הזאת של איציק ומעריכה את העובדה שהוא ממשיך לנסות ולשחק ולא שם ז'.
וגם לעשות עבודה שנויה במחלוקת זה לא מעט :)
זה לא מפתיע, אלא יותר מאכזב שהעבודה לא יכולה לעמוד בפני עצמה אלא נזקקת לעטיפת שם היוצר כדי שהצופים יבלעו אותה בקלות בלי להתנגד.
אולי מפני שהיא לא מספיק ממוקדת או שהיא פשוט לא טובה.
לא יודעת, זה נראה לי דבר טבעי ולכן לא מאכזב.
ואולי זה פשוט עניין של טעם ולא כולם אוהבים את אותם הדברים וזה הכל…לא ביג דיל.
קרן
זה ממש מקסים שאת מגנה עלי בחירוף נפש,אבל זה בסדר שאנשים יאהבו או לא יאהבו משהו, ואני יכול לספוג ביקורת,למרות שברור שמי שלא אוהב משהו שלי יגיע לגיהנום מינימום, כי הרי אלוהים רואה הכל.לגבי הסוגייה-היא עתיקה ולא פתירה. תמיד היו כאלה שטענו שההקשר בו נוצרת עבודה ואישיות היוצר חשובות להבנתה,כאלה שטענו שהעבודה ניצבת לבדה בעולם ואמורה לדבר בשם עצמה.האם מה שתלוי לך בסלון זה הקישקוש של הילד שלך או הפיקאסו החדש שלך,אם נהייה פשטניים.לדעתי התשובה היא גם וגם,כמו בכל דבר חשוב. כלומר-אם נחזור רגע אלי-ברור שאותך ואותי ואת העוד כמה אנשים שמכירים אותי,מעניין לדעת שמה שהצגתי כאן הוא שלי,ושביחס אלי ולדברים שאני מייצר יש כאן משהו אחר.לעומת זאת-מקובל עלי לחלוטין שמישהו-נגיד אדי-יגיד "מה זה המריחת פושוטושפ הזאת?" ופשוט, מכל מיני טעמים,מצא שאינה טובה בעיניו.ואז, מעניין את הסבתא שלו לדעת שזה שלי או של מישהו אחר, ולמה התכוונתי ולמה לא התכוונתי.ידוע לי שהיו לי כוונות,אבל אם הן לא הגיעו לאדי,ולא נוצר קשר ביני ובין העבודה לבינו,זה באמת ה"על טעם וריח" הידוע.ובכלל אולי זה אפילו בריא לאגו לחטוף קצת פה ושם
טוב איציק, אתה כמובן צודק
mentor all the way…
:)
טוב קרן יקרה- תודה שוב- ועכשיו נפסיק את ההתכתבות הפרטית הפומבית שלנו כאן, בתקווה שלא יגיעו עוד תגובות שיאלצו אותי או אותך או מישהו לחזור לזירה:-)
אני לא פוסל את זה שהקשר תקופתי וביוגרפי עשויים לתרום להבנת היצירה, אבל אם היצירה טובה, אפשר להבין אותה – חלקית או אחרת – גם אם לא מכירים את הרקע להיווצרותה. במקרה הזה, ובמקרים נוספים באתר – זה פשוט היה הקש ששבר את גב הגמל – זה לא הצליח.
תן לקרן כבר ג'וב, תראה איך היא מתאמצת.
וואו אדי.
אדי- הייתי שמח לדעת מי אתה-בעצם ממש לא – כי כל מה שאני צריך לדעת עליך אני כבר יודע מהמשפט העלוב שהיפרשת לכיוון קרן.
אדי, התגובה שלך לא מתאימה בסגנון שלה לדיונים שאנחנו מצליחים בדרך כלל לייצר כאן.
שקלנו איך להתמודד איתה והאם פשוט לצנזר, אך גם זה משהו שאנחנו לא נוטים לעשות. ולכן אנחנו פונים אליך כאן: אם יש כאן יותר מדי קשים ששוברים את הגמל שלך, אתה מוזמן לא לצפות בהם ולשמור על הדבשות שלך.
אם יש נקודות ענייניות ולא אישיות שאתה רוצה להעלות לדיון, נשמח כולנו. שים לב שלאורך כל הדיון התגובות היו ענייניות.
הגעתי קצת באיחור אבל אני בכל זאת אנסה להסביר: הפעולה – מריחה פוטושופית – היא פה הענין. הבנליות שלה נושאת את הבנליות שהיא מצביעה עליה – מתיחה פלסטית של הפנים והגוף. היא מעצימה את המוגזם שכבר קיים והיא עושה זאת לא בצורה סתמית אלא באותו אופן שפועל במציאות – מתיחה. שיער צבוע, חיוך מרוח, מחשוף בוהק, כל אלה אכן מוכרים. ומה נהיה? ניכור שנובע מהמאמץ המלאכותי למצוא חן, סימנים של ניוון ורהב. ועכשיו החיבור לכותרת. הבחירה במקור מעניקה לעבודה רובד עמוק ומורכב גם בלי לדעת מהי. לדעת שזה גאורג גרוס – אם לא הצטמררנו קודם, אז אולי עכשיו.