פתקים זו תקשורת חשובה לי. אני אוהבת להשאיר פתקים, אני אוהבת לקבל/למצוא פתקים שהשאירו לי (לפעמים מוצאת גם פתקים שלא נועדו עבורי). אלו הודעות קטנות, שמציינות דבר מה בנקודת זמן בה אני הייתי פה והנמען היה שם, ובסופו של דבר הפתק הוא מימד פיזי המחבר בין שנינו. מעין הרחבה של "אני".
כמה גדול יכול פתק להיות? מתי הוא גדול מלהיחשב או להיקרא "פתק"? אני לא מתעקשת למצוא לזה תשובה. לפעמים אלה בכלל לא שאלות חשובות. לעגנון יש סיפור שלאחרונה קראתי שוב ונזכרתי כמה אהבתי שאמא הקריאה לי אותו כשהייתי ילדה. "מעשה העז", סיפור מרנין ונורא. על עז שעושה בכל פעם קפיצת […]
האמנית ינג־מיי דואן נולדה ב־1969 בסין, ועברה מאוחר יותר לגרמניה כדי לעבוד ארבע שנים במחיצתה של אמנית המיצג החשובה בעולם, מרינה אברמוביץ'. דואן מודה כי העדיפה את העיסוק באמנות כיוון שזה אינו דורש ממנה לדבר. עבודתה Happy Yingmei (כשמה) היא מיצג שנוצר בהשראת "הנסיך המאושר" מאת אוסקר ויילד – סיפורו […]
