הלהבות שהוצתו לא כובו עד תום. חזרתי לנקודת ההתחלה והתבוננתי במקום כאילו אני רואה אותו לראשונה. מהו זכרון, אינני מצלמת את שעיני רואות. בין הרגוע והשליו למטריד.
זפת, נייר עיתון, הדפס משי, קולאג' ורישום.
עבודה מוזמנת, דיוקן של שרון אייל, כוריאוגרפית הבית של להקת בת-שבע.
מקסים ומאוד מרגש.
מדהים, מלא עוצמה.
מצטרפת לתגובות- מאוד עוצמתי ומרגש.
דרישת שלום מלונדון.
תודה לירון
שמחתי לקרוא את שכתבתם
נעים להכיר מירב ורונית
מעולה.
למרות ש… אף על פי כן… ובהתעלם מכל הבלה בלה
שיגידו… אני מרגיש שזו עבודה מעולה. הדגש על מרגיש!
מילים יפות, תודה שוב
ולך אבנר על המילה.
הפתעת אותי במינימליזם שלך, אני נהנית לקרוא את תגובותיך לפוסטים.
חג שמח
הביאו את הגשם
חח… תודה :) לפעמים זה יוצא ארוך ומורכב ולפעמים מצומצם ופשוט. האתר שלך גדוש בהמון דברים מעניינים ויפים – הכי אהבתי את הסקצ'בוקים אבל גם המון מהרישומים. גם לחלק מהעבודות המוזמנות התחברתי, אבל קצת פחות… (הכי פחות לסלקום). ומגניב נורא ה-art liaison הזה!
איזה יופי. השחור הגדול, מלא עוצמה, פתאום, בתוך כל הקרם!