האמנית ינג־מיי דואן נולדה ב־1969 בסין, ועברה מאוחר יותר לגרמניה כדי לעבוד ארבע שנים במחיצתה של אמנית המיצג החשובה בעולם, מרינה אברמוביץ'. דואן מודה כי העדיפה את העיסוק באמנות כיוון שזה אינו דורש ממנה לדבר. עבודתה Happy Yingmei (כשמה) היא מיצג שנוצר בהשראת "הנסיך המאושר" מאת אוסקר ויילד – סיפורו של פסל זהב נישא של נסיך הקם לתחייה חלקית ומתיידד עם אנקור כדי להביא יחד אושר לאחרים, גם במחיר חייהם שלהם.
פתח נמוך וצר מוביל אל החדר שבו הוצגה העבודה והיה עלי להתכופף כדי לעבור בו. במרכזה של קרחת יער רוחשת קולות, בחלל הלקוח כאילו מתוך חלום, צועדת האמנית לקראתי באטיות. את הליכתה היא מלווה בזמזום של מנגינה שקולה הענוג נוסך בה קסם שמיימי. מדי פעם היא נעצרת, מביטה בפתק המקופל בכף ידה וקוראת בו בתשומת לב. את הפתקים השונים שהיא מכינה בכתב ידה היא מציעה למבקרים הלא רבים שנכנסים לחדר, פתק שונה לכל אחד מהם. כשהגיעה אלי, הגישה לי בעדינות את הפתק שייעדה לי. לקחתי אותו מידה בזהירות וכשיצאתי מהחלל האפלולי, פרשתי אותו כדי לקרוא את המשפטי:
Have you ever taken the time to observe one tree in your area through autumn? ( האם הקדשת אי פעם זמן כדי לבחון עץ אחד בסביבתך בתקופת הסתיו?) המסר שעל הפתק התמים הכה בי כאגרוף בבטן כי ידעתי את התשובה: לא, לא הקדשתי זמן לבחון עץ אחד בסביבתי בתקופת הסתיו, גם לא בתקופות אחרות, גם לא לדברים ראויים רבים אחרים. "מצטער," רציתי לומר לה, "אנסה להבחין בהכול מהיום והלאה, אהיה קשוב," אך היא כבר התרחקה ממני בצעדים אטיים אל קרחת היער שלה.
אפשרות התגובות חסומה.