כמה גדול יכול פתק להיות? מתי הוא גדול מלהיחשב או להיקרא "פתק"?
אני לא מתעקשת למצוא לזה תשובה. לפעמים אלה בכלל לא שאלות חשובות.
לעגנון יש סיפור שלאחרונה קראתי שוב ונזכרתי כמה אהבתי שאמא הקריאה לי אותו כשהייתי ילדה. "מעשה העז", סיפור מרנין ונורא. על עז שעושה בכל פעם קפיצת דרך (דרך מערה) מחצרו של יהודי זקן בפולין אל החלב והדבש של ארץ ישראל, ועל בנו הצעיר של הזקן הקושר עצמו אל העז ומגיע בעקבותיה עד למקום שם אנשים טובים אומרים לו שהוא סמוך לצפת, שם הוא כותב פתק לאביו, ושֹם באוזנה, כדי שכשתשוב העז אל האב וילטף את ראשה, ייפול הפתק ויקראהו האב ויעשה עלייה.
כשקוראים את הסיפור ולומדים (זוהי המלצת קריאה) מה איום היה גורל הגיבורים, מבינים שלא גודלו של הפתק משנה; שמשנים דברים אחרים.
התרבות וההיסטוריה מכירות לא מעט סיפורים גדולים על פתקאות ופתקים.
הנה למשל סיפור* על פתקה שכתוב בה דבר גדול:
בזמני, בתור סטודנטית, התפרנסתי מניקוי בתים. אצל שלמה הכי אהבתי לנקות. הייתי מוצאת אצלו מסביב ועל השולחן כל מני פתקאות. הן הניעו אצלי את אמות הספים. יום אחד הוא תפס אותי קוראת אותו. ביקש לשמוע דעתי. השתנקתי, נאלמתי, וכי מה יכולתי להוסיף על שורה שכזו: מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה, כְּמוֹ-שָׁחַר: יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה–אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת?
[*מתוך סדרת "בזמני", משירת הפייסבוק, מורן שוב 22.1.2015]
אני לא יודעת ממתי זה. זה שמור לי במעטפה של הפתקאות
אפילו שאין לי פייסבוק, מאד נהנה מסדרת "בזמני" מפעם לפעם.