“מה עצוב יותר מילד עצוב? מי עצר את תנופתו? הילד משתעמם מפני שחדל להאמין בכוחה של האשליה. בבת אחת הוא פוסק ממשחקו.” (חלונות, ז’אן ברטראן פונטאליס, תרגום: אורית רוזן) לפני מספר ימים, לאחר שנרשמתי לניוזלטר בבלוג כלשהו, קבלתי הודעה בנוסח “תודה על הצטרפותך, בקרוב נשלח לך את הניוזלטר החודשי שלנו”. […]
אחרי שהאחד במאי הביא איתו ים של סטטוסים ומודעות בפייסבוק על יחסי עובד-מעביד ועל זכויות עובדים שנרמסות עדין ב־2012 במפעלים הרחק בפריפריה, אצל עובדי קבלן, אצל עובדי משק ביתי; אחרי שצפיתי בקמפיינים מבריקים ובמודעות מתוחכמות מכל העולם בנושא, אני רוצה לשאול: באמת?! אתם באמת חושבים שזה לגיטימי לעסוק בזה? וכשאני אומרת אתם - אני מתכוונת לאותם בעלי סטודיואים לעיצוב ולאותם מנהלי צוותי קריאייטיב במשרדי פרסום שעסקו בבריפים האלו.
לפני מספר לילות מצאתי עצמי בוהה, תוך כדי הליכה, בלוגו של מסעדה כשהדבר היחיד שהסיח את דעתי ממנו היה עמוד המתכת שנתקעתי בו. המקרה המשעשע מחד והמאד כואב מאידך, מביא אותי לנקודה שלטעמי כבר הפכה לשכיחה בעולם העיצוב בכלל ובבתי הספר לעיצוב בפרט. מדובר ברגע בו אתה מבין שאינך יכול […]
1.יצא לי כמה פעמים לאחרונה להיקלע לשיחה על מיתוג ערים בישראל. לכל מי שחי בעיר גדולה בישראל יוצא להיתקל לא מעט בתוצרים של מיתוג ערים בישראל. שאלה שצריכה להישאל כשניגשים לכל פרויקט מיתוג הוא למה צריך אותו? ובכן, מיתוג היא מילה מנצחת שהרבה מאיתנו למדו בעשור האחרון, כולל אנשים שעובדים […]
בכל פעם שממשלת הצללים, תאגיד-העל או מפרסם כלשהו רוצים לדחוף לנו משהו בניגוד לרצוננו הטוב, שיקול דעתנו, וההגיון הבריא, הם מציעים זאת בחינם, לעולם מציינים מפורשות ובאופן בוטה היותו של אותו דבר-מה נבזי חינם. ראשית, תפיץ התעשיה שמועות, ותיצור הדהוד תקשורתי על ידי תעמולה והשתלת סוכנימילוליים באזורים בעלי חשיבות מיוחדת. […]
http://www.youtube.com/watch?v=cNI45bjCzbU תראו את זה. סיגריות בלי לוגו באוסטרליה. עוד תקדים שמצטרף למגמה, שכבר הזכרתי פעם. הנה לינק לידיעה בנושא בעברית, ועוד לינק לידיעה באנגלית. מה אתם אומרים? –
בתחילת יולי נסעתי לצפון הרחוק כדי לבקר בתערוכת הבוגרים של המכון לאמנויות במכללת תל חי. בדרך – לדעתי זה היה ליד יוקנעם, אבל אני לא בטוח -עברתי ליד מסעדה סינית. היה לה שלט אדום עם כיתוב צהוב בפונט שניסה לדמות (בהצלחה, יש לומר) תחושה של אותיות סיניות. מה שהפתיע אותי […]
יהיה נאיבי להצהיר שהמיתוג כרגע גוסס. יהיה יותר מדוייק לומר שהוא משנה את פניו. כבר איזה שלוש שנים שזה עומד על קצה הלשון. תחושת ההתפכחות מקסמו הולכת ומתחזקת. זה מתחיל בתחושת שובע מהחותם המוקפד. מאיזה רעב וגעגוע לרישול קל – לעשייה נאיבית יותר, בתולית. הדיס-התאהבות הזאת כמובן בעיקר מורגשת, כמו רומן […]
במשך שנים חייתי תחת האשלייה שתפקידי בחיים כמעצבת הוא לייצר עיצוב מעודן, למצוא את התרבותי והחכם בכל פרויקט – לצקת משמעות חדשה לתוך המוצר, להבריק בהחלטות מפתיעות שמוציאות דברים מהקשרם. לאחרונה אני מוצאת שיש איזו חכמה בהיעדר עיצוב, ואני לא מתכוונת לנון דיזיין המוכר שכולנו סוגדים לו. במיתוג מבוסס נון […]
יש משהו אותנטי בישראל האסקימולימונית, זה קשור בסופו של דבר לאקלים. גם אם ליבנו הוא ברלינאי מצועף, רגלינו תמיד נטועות עמוק בכפכפים. עובדה. ארטיק־קרטיב־שוקולד־בננה. למרות שאני איש של קרטיבים, אני מפרגן למכת הפרוזן יוגורט שנחתה על תל־אביב לאחרונה. אני רק תוהה לגבי המיתוג המאוד אחיד של כולם – בין המאפיינים […]
