מלים אחדות על השפה הארנבונית, כפי שניתן ללמוד מהאטימולוגיה לשמו של חוּמָש, מגיבורי הספר "גבעת ווטרשיפ" מי שמכיר אותי מקרוב, יודע שאני דוברת בשפת הארנבונים. חבריי הארנבונים, גיבורי הספר "גבעת ווטרשיפ", הם שלימדו אותי את השפה. החודש אנחנו חוגגים באנטייטלד חמש שנות פעילות, ובחרתי ללמד את חבריי לאנטייטלד ואת חבריי […]
לפני שנה חייתי באירופה. אנטוני, השותף שלי, היה מכין לנו כל ערב אוכל איטלקי מנאפולי ומתבטל המון. בימים שהיו גלים הוא היה משכים קום ולוקח מטרו לחוף של ברצלונטה, חוזר מהר הביתה ומכלה את שאר היום שרוע על הספה. כשמריה, בת הזוג של אנטוניו, היתה חוזרת מלימודי האדריכלות, בדיוק בזמן […]
סימן היוד אני עדיין זוכרת את סימן היוד בצורת פרצוף מחייך שהגננת הייתה מציירת על גב כף יָדִי הימנית בכל פעם שהייתי נופלת ונפצעת. לזיכרון הזה יש ריח של דם וחול מעורבבים אחד בשני, יחד עם טעמן המלוח של הדמעות הנבלעות בתוך הפה, וגם את זיכרון המגע המפתיע של […]
לילה אחד הפנים של התינוק שלי נמחקו. נזכרתי בקלף שהיה לי של "חבורת הזבל", הקלף של "מתוקה מחוקה". האלבום של "חבורת הזבל" שכן כדרך קבע על ערימת התווים שלי שהיו על השרפרף האדום לצד הפסנתר. הלכתי לחפש ולא מצאתי את האלבום ואיתו ערימת תווים שהצטברה במשך עשר שנים. עשר שנים […]
בעבר, כמעט בכל משפחה היה אפשר למצוא איזה אספן/ית בולים נלהב/ת. מעבר לשימושם הפונקציונאלי, הבולים היו פריטי אספנות נחשקים, עליהם התנוססו פרחים, חיות, דגלים, סמלים, אירועים ומקומות שונים ורחוקים; אך הסיבה העיקרית להיותם מושא תשוקה היתה יופיים. המעצבים/ות הטובים/ות בנמצא היו ממוניםות על עיצובם והם עשו זאת בטיפול קפדני, רגיש ומלא גאווה. […]
