מורן שוב

מלים אחדות על השפה הארנבונית, כפי שניתן ללמוד מהאטימולוגיה לשמו של חוּמָש, מגיבורי הספר "גבעת ווטרשיפ"

מי שמכיר אותי מקרוב, יודע שאני דוברת בשפת הארנבונים. חבריי הארנבונים, גיבורי הספר "גבעת ווטרשיפ", הם שלימדו אותי את השפה.
החודש אנחנו חוגגים באנטייטלד חמש שנות פעילות, ובחרתי ללמד את חבריי לאנטייטלד ואת חבריי הקוראים, משהו על הספרה "חמש" בשפת הארנבונים.

בין שאר החידושים בשפה הארנבונית יש תוספות בצורת סיומת המעניקות תואר לשמות. כך למשל הסיומת "רה" (Rah) מעניקה תוספת שבח, הערכה או הערצה. מי שמעריך ואוהב את לוז (המנהיג הבלתי רשמי של חבורת ארנבוני גבעת ווטרשיפ), יקרא לו "לוזרה" (Hazelrah). את האל "פרית", מכנים הארנבונים "פריתרה" (Frithrah"). "פליירה" הוא מזון משובח.
הסיומת "רו" (roo) היא סיומת חיבה למישהו קטן. "חְלאו" פירושו שקערורית בעשב בה נקבים מי הטל. "חְלאורו" (Hlaoroo), פירושו שקערורית קטנה בעשב. "חְלאורו" הוא גם כינויו של הארנבון הקטן ששמו בתרגום העברי של רינה ליטוין (הוצאת זמורה ביתן מודן, 1976) כָּדון (כד קטן).
"חְראיירו" (Hrairoo) פירושו "האלף הקטן", וזהו כינויו של חומש (Fiver), שנולד החמישי והקטן בין אחיו. "הארנבונים יודעים לספור עד ארבע" (מסביר ריצ'רד אדמס לקוראיו בהערה ראשונה ממש עם תחילת הספר), "כל מִסְפר מעל ארבע הוא "חראייר" – "המון" או "אֶלֶף" ("The Thousand"). כך לדוגמא אומרים הם: "או חראייר" – "האלף" – שפירושו, בהכללה, כל אויבי הארנבונים (או "אייליל", כדרך שמכנים אותם) – שועל, סמור, נמייה, חתול, ינשוף, אדם וכו'. קרוב לוודאי שנולדו יותר מחמישה ארנבונים בהמלטה שנולד בה חוּמָש, אולם שמו, "חְראיירו", פירושו "האלף הקטן", כלומר, הקטן שבחבורה…".

אדמס, אני חושבת, וארנבוניו, מצדיעים לא. א. מילן, שבספרו "פו הדב" כינה את הקנגורו הקטן בשם רו (Roo). אבל זו כבר פרשנות שלי ולא ביררתי אותה, לא עם חומש ולא עם אדמס-רה.

חומש. חראיירו. צבע על נייר כורומומט. ציור: תמיר דוד, ספטמבר 2014

☼ עוד מאת מורן שוב ← דשא, כל שלישי וחמישי