לפני כמה שבועות יצא לי לישון לילה אחד במלון הולידיי אין באשקלון (הנה תמונה). בעודי מחכה לקבל מפתח של החדר צדה את עיני שורת השעונים, שדומה לה אפשר למצוא כמעט בכל מלון. קשה היה שלא לחייך אל מול הכיתוב שמתחת לשעונים: ניו יורק, לונדון, אשקלון, טוקיו. אני לא יודע מי אחראי להצבת השעונים, אבל אפשר ללמוד מהם משהו על היררכיה ועל מודעות עצמית (ולתהות כמה אורחים יפנים יש באשקלון).
הנטייה הראשונה הייתה לגחך בבוז, ובמידה רבה בצדק. אבל הנה תרגיל קטן: בואו נחליף את אשקלון בתל אביב. עם יד על הלב, האם אפשר לטעון בלב שלם שתל אביב יכולה לעמוד בשורה אחת עם ניו יורק? עם לונדון? שלא לומר, טוקיו? וככלל, למה דווקא פרט העיצוב הזה – שורת השעונים – שרד את מבחן הזמן (אפרופו) ועדין אפשר למצוא אותו במלונות רבים בעולם כאילו כלום לא השתנה מאז שנפתחו בעולם בתי מלון. מתי יימצא פתרון עיצובי אחר שגם ישדר בינלאומיות וגם יהיה פחות קלישאתי, וזאת מבלי לשאול בכלל למה לעזאזל מלון באשקלון צריך לשדר בינלאומיות.
אני אוהבת את הקלישאה הנוסטלגית הזו. אם באשקלון היא נעשתה במודע או לא, זאת הנאיביות תספר. זיכרון קטן לעולם של פעם.
לי דווקא אין בעיה עם היוהרה, עם חוסר המודעות העצמית, ואפילו לא עם ההיררכיה הפנטזיונרית. אחרי הכל, בעבודה טובה אולי יצליחו אפילו לשכנע כמה תיירים ומבקרים שאשקלון אכן עומדת בשורה אחת עם ניו־יורק, לונדון או טוקיו.
אבל השאלה בסוף- היא ללא ספק שורש הבעיה.
למה באמת שמלון באשקלון ירצה לשדר בינלאומיות? האם לא נמצא לו ולו דבר אחד חשוב יותר שיכול להוות את נקודת היתרון מול מתחריו השונים? מי הם האנשים שבוחרים לפקוד את אותו בית מלון? האם הם בחרו אותו מתוך כמיהה לנופש בניחוח בינלאומי? אולי הם דווקא רצו לברוח לקצת שקט… בדיוק ההפך מהחופשה האחרונה בניו־יורק..?
אני משוכע שסידרת שעוני הערים החשובות בעולם נעשתה מתוך מודעות עצמית והומור.זה מקסים בעיני.
שי – הולידיי אין היא רשת בינלאומית, שמנסה להציע חווייה אחידה באיכות שלה. כך שלמרות שסביר שלאשקלון יש מה להציע מבחינת מיתוג / מיצוב מקומי, אין להם סיבה ללכת בכיוון הזה.
ההיררכיה היא כנראה גיאוגרפית – פיסית (לפי "הספר" – אטלס], ומתוך העולם הויזואלי הזה יכולה להגיע התשובה לשאלת הפתרון העיצובי האחר שסער העלה בסוף הפוסט.
בעיני זה לא נוסטלגי, סתם עני.. הולידיי אין יכולים להרשות לעצמם כמה פלסמות עם מידע רץ בפלאש, במינימום.
ענבל,
לא חולק עלייך על הנסיון של הולידיי אין להציע חוויה אחידה בכל המלונות שלה.
השאלה היא האם זאת הדרך…
אני מניח שהולידיי אין חשבו על כך מעט יותר ממני, אבל עדיין נראה לי שבתור לקוחות מאסנו קצת בפס הייצור הזה, בוודאי כשמדובר בחופשה החלומית שלנו. למה שהחופשה שלי באשקלון תתחיל ותסתיים בכל יום במלון שנראה בדיוק כמו המלון האחרון שלי בפריז?
גם סטארבקס היא רשת בינלאומית שחרטה על דגלה חווית שירות ואיכות אחידה בכל המקומות, אך יחד עם זאת מישהו שם בחבר'ה שמנהלים את חברת הענק הזאת הבין אולי שגם האמריקאי שמחפש בכל מקום בעולם את הסניף הקרוב של סטארבקס היה מעדיף שלכל סניף יהיה אופי קצת שונה, שלא לומר מקומי… עובדה היא שניתן לראות בזמן האחרון את השינוי המשמעותי בעיצוב הסניפים החדש של הרשת. מאחידות חסרת פשרות לאופי ייחודי ומעניין לכל סניף, עד כדי סניפים שבהם אומץ גם "לוגו" ייחודי לסניף.
אמנם מדובר בשני עולמות שונים, רשתות מזון מהיר ועולם המלונות, אבל עדיין נראה לי שיש מקום לחשיבה ובחינה מחדש גם ברשתות כמו הולידי אין.
איציק – אני ממש לא בטוח שיש שם מודעות עצמית והומור. לא דיברתי על שאר עיצוב הפנים של המלון…
וענבל ושי – אני חושב שסדרת השעונים לא קשורה רק לעובדה שהולידיי אין היא רשת בינלאומית, כי שורת שעונים כזו אפשר למצוא גם במלונות בוטיק או סתם מלונות שהם לא חלק מרשת. מעבר לשאלות העיצוביות שיש פה, אני סבור שהמתח הזה בין מקומיות לבינלאומיות הוא העניין, והוא גם מה שמאפיין (כמו ששי כתב) את אחת הסוגיות שיותר מעסיקות את העולם בשנים האחרונות.
מה שבטוח שמעכשיו אני אשים לב לשעונים האלו הרבה יותר.