פרויקט ללא שם בינתיים, המבוסס על משחק הכתיבה הנושן עם המשפטים החלקיים והדף המתקפל בהדרגה: כל משתתף בתורו תורם את חלקו בדיסקרטיות לסיפור ההולך ונרקם, ובסופו של משחק נחשף לעיני המשתתפים התוצר המוזר והמשעשע (בדרך כלל). בפרויקט זה אנחנו מנסים לקחת את המשחק הישן ולתת לו ביטוי דיגיטלי – ובכלל לבדוק אם הוא רלוונטי ובאיזה אופן כשמעבירים אותו אל תוך המחשב, בנבכי הרשת. הפרויקט אמנם עדיין בעבודה, אבל היה מספיק להראות (ולהדגים) בערב אנטייטלד האחרון כדי לתת לכמה מחברינו להשתעשע בחיבור מסוג זה, והרי הוא לפניכם.
להתחיל סיפור זה פשוט מאוד, הטריק הוא להמשיך אותו כדי שאמא ואבא לא יכעסו עליו שהוא עשה פיפי במטה וניסה להאשים את אחותו ביחסים לא ראויים עם אחיו. היא חשבה לעצמה, זה גילוי עריות, זה לא נאות, זה לא יפה. מצד שני, למה לא? אז אמרתי לו: "בוא לים, עזוב אותך משטויות, הכי טוב במצבך להסתכל על הגלים". ברבות הימים, אחרי שאבדה תקוותה לראותו שוב, חזרה עופרה לבית הוריה, איבדה כל עניין בחיים ושקעה בעולם דמיוני בו חזרה למסעדה ההיא, אכלה את הספגטי פוטונסקה ופלמבה צדפות, שתתה את הקיינטי הזול ההוא ונמנעה מלחשוב על דבר מלבד כאב הלב שלה שאין לו שיעור. … וגם אין לו תחליף. על זה קמות ונופלות מהפכות, היא חשבה. זה הזמן לעשות מעשה
הוא צעק. כולם השתתקו לרגע וסבבו את ראשם ימינה ושמאלה, שמאלה וימינה ולא ראו דבר. אחר כך הגיעה השכנה, חמודה, ואמרה: "יש, יש, יש". נכנסתי להריון ואני שמח וטוב לב! והחלטתי, טוב, אני לא בטוחה, אבל אני מקווה שהחלטתי, ואני קוראת לה ג'ירף. שם חיבה חתרני דיו יוכל להיות מחמודה, אך אולי ניסע לסין ונמצא דברים חדשים תחת השטיח. היו צילומים של חיילים נעדאתי את התודעה של השכן הכושי שרים באסון שחלמתי. אחר כך הכל התפוגג ומצאתי תשובה. כן כן, ומ הלעשות, ככה זה, ככה זה כשציפורים מצייצות ומלחמות זוממות עלינו, שיט. אבל ככה זה. וג'ירף שלי? כן, בהחלט נלך על זה. הרי אין לנו באמת ברירה. הרי הכל כבר נקבע גם כך. ספינות יעופו אחרינו, איילים יתמהמהו אך ייללו כתנים. בסך הכל צריך להמשיך עם זה. להמשיך עם מה שגם כך קבעו לנו העליונים. למעלה הם מחכים, זה לא שהם יודעים – אבל הרשות אינה נתונה והכל צפוי. נלךעלזה. כאלה אנחנו. אנשים זורמים. מצד השני המהפכה כבר התחילה ואנחנו עומדים בצד הלא נכון של המדרכה. אכלתי ושתיתי את הקוקטייל הסמי מט שלי לנגד עיניהם של העוברים והשבים
חשוב לציין שהמשתתף רואה כמה מילים אחרונות מהקטע שכתב המשתתף שקדם לו. מעניין אם מישהו שלא ראה את הממשק יכול לנחש כמה מילים אחורה כל משתתף רואה.
מגניב. תוך כדי קריאה מרגישים באחת מסצינות החלום ההזויות של מישל גונדרי.
דברים מגיחים לפתע אחד מתוך השני.
"המהפכה כבר התחילה ואנחנו עומדים בצד הלא נכון של המדרכה. אכלתי ושתיתי את קוקטייל הסמי מט שלי שלי לנגד עיניהם של העוברים והשבים".
כל כך הגיוני שזה כייף.
*מצורף שיר מחווה למאיר ויונתן שנכתב על מפית לפני כמה ימים באחד מהברים בעיר
[img]http://untitled.org.il/wp-content/uploads/2011/06/.jpg[/img]