ענת ספרן

פגשתי את יושי באחת מחנויות האלקטרוניקה הענקיות בטוקיו. הוא היה העובד היחיד בחנות שדיבר אנגלית. אני רציתי לקנות אייפוד והיו לי כמה שאלות. השיחה התגלגלה והבנתי שיושי הוא יפני קצת אחר. כזה שטייל לא מעט בעולם, שמתעב את גינוני הנימוס, האיפוק וההפנמה היפניים ושחולם רק לאסוף מספיק כסף ולעוף לדרום אמריקה. בניו יורק הוא היה עוזר של צלם בר מצוות ( אנחנו זזים כמה מטרים ימינה, נעמדים ליד המחשבים הניידים כדי שמנהל המשמרת לא יחשוד בשיחת החולין שלנו ויושי פורץ בשירה של הבה נגילה). הוא מספר על מסיבת בת המצווה של מלני בת העשירים, שלכבודה נסגר גן החיות בברונקס. זאת היתה עבודה משעשעת והוא אהב את החיים בניו יורק אבל כשנגמרה לו ויזת העבודה הוא נאלץ לשוב ליפן ולמצוא עבודה חדשה. הוא מספר לי שיש לו עבודה נוספת. כשאני שואלת מה היא, הוא מתפתל מעט ועונה ״עבודת הקלדה״. נשמע מעט מוזר, אני מתעקשת ולוחצת. ואז הוא נכנע ומסביר: ביפן אנשים עובדים שעות ארוכות ונתונים ללחצים בלתי פוסקים. גברים רבים חוזרים הביתה בשעות הלילה אחרי יום עבודה מפרך, לבית ריק ושומם. הם נכנסים לאתרי צ׳אט בתשלום בהם הם מוצאים כמה דקות של נחמה בצ׳יטוט עם נשים. הביקוש לאתרי הצ׳אט הפך גדול מהצד הגברי אולם מן הצד הנשי לא היו משתמשות רבות, האמת, ספק אם היו בכלל. כאן קמו חברות אחרות אשר נותנות מענה בדיוק לבעיה הזאת- הם שוכרים עובדים גברים אשר מצ׳וטטים בתשלום בתור נשים עם הגברים הבודדים שבצד השני. וזוהי בדיוק עבודת ההקלדה של יושי. הוא מתאר אולם גדול עם שורות ארוכות של מחשבים, גברים שיושבים מולם ומנהלים אינספור שיחות בתור נשים. "so your job is to have virtual sex as a woman?" אני מסכמת בישירות ישראלית אופיינית. והוא עונה שכן, אפשר להגיד. ״ומה קורה כשאותם גברים מעונינים להפגש? ״ אני שואלת, ״אז אני ממציא תירוצים. קובע איתם ומבריז ומתנצל אחר כך… זאת בדיוק הסיבה שבגללה אני רוצה לעזוב את העבודה הזאת. אני נהיה יותר ויותר טוב בלשקר ולהמציא תירוצים״.

הוא מספר על הבדידות הגדולה שהוא פוגש שם בין השורות, אבל אפילו אם אותם גברים יודעים שיש סיכוי גדול שאין אלה נשים יפניות ענוגות מן הצד השני, השיחה עדין מקלה מעט על הכאב והם מוכנים לשחק את המשחק ולהאמין שלמישהו בצד השני אכפת.

☼ עוד מאת ענת ספרן ← מטעמים מטוקיו